כלכלת מעבר: רק לסטנלי לא נשאר
התוצאות המבלבלות של הבחירות מקשות אף יותר את ההתמודדות של בנק ישראל עם המשבר. בינתיים באוצר מתווים דרך לשותפים הקואליציוניים החדשים
חודש עבר, מדד שלילי חדש פורסם, וכאב הראש של נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, רק הולך וגובר. מצד אחד, האינפלציה בישראל הולכת ונעלמת ובעצם הופכת לדפלציה (ירידת מחירי המוצרים והשירותים שמעידה על עומק המיתון). מצב כזה היה אמור לאפשר לפישר להוריד ריבית בלי למצמץ ובלי לחשוש
מצד אחד, המשק משווע לעוד זריקות מרץ בדמות הפחתות ריבית, מצד שני פישר יודע שהוא חייב לשמור את המעט שנותר ליום עגום במיוחד, כזה שיהיה בו צורך לשלוף שפן מהכובע כדי להרגיע את המשק. על ההתלבטות הזו נוסף ממד חדש של אי־ודאות בשבוע האחרון - תוצאות הבחירות. כל עוד ישב במשרד האוצר שר שמדיניותו מוכרת וידועה, עוד היו יכולים אנשי בנק ישראל להעריך מה בכוונתו לעשות. ההרכב הפוליטי הבעייתי שנוצר כאן אחרי הבחירות הוא איום נוסף על הכלכלה מבחינת בנק ישראל, רק שכרגע אין שום דרך להיערך מולו או לנחש את תוצאותיו, אלא רק להמתין.
בשוק מעריכים שפישר ימצמץ ראשון ובשבוע הבא הוא יעדיף להמשיך להפחית את הריבית במשק בשיעור של 0.25%-0.5%. בהחלט ייתכן שהוא לא ילך עם הזרם ויעדיף לחכות עוד כמה שבועות, לפחות עד שיתברר מי יהיה שר האוצר, מי ישלוט בוועדת הכספים וכמה עופות טורפים חגים מעל הקופה הציבורית. רק אז ינחית את הגרזן בפעם האחרונה על הריבית.
שעשועים אינטלקטואליים באוצר
במשרד האוצר לא מבזבזים זמן וכבר נערכים לקראת הממשלה הבאה. כפי שפורסם אתמול ב"כלכליסט", מנהל הממונה על התקציבים רם בלינקוב סדרת דיונים עם אנשיו על תקציב 2009. אפילו מסקנות כבר יצאו משם: "יש צורך לקצץ 8 מיליארד שקל בתקציב השנה". ביצירתיות רבה החליטו באוצר לשים על השולחן את הפרות הקדושות של החינוך והביטחון, שניים מהתקציבים הגדולים ביותר בקרב משרדי הממשלה, שבשנים האחרונות נחלצו פעם אחר פעם ממעגל הקיצוצים. אנשי האוצר היו רוצים מאוד לוותר על הקיצוץ האחיד המסורתי בתקציבי המשרדים ולחתוך איפה שנמצא הכסף הגדול באמת.
ולמה הם ממהרים לעשות את הדיונים הללו כבר עכשיו, עוד לפני שהממשלה נולדה? בעיקר מפני שבאגף התקציבים ראו הכל, שמעו הכל ויודעים את כל התורה. התורה אומרת שעכשיו עושים הסכם קואליציוני, ראש הממשלה מתחייב על מאות מיליונים ואחר כך הממשלה צריכה לחפש מאיפה יבוא הכסף. אבל בלינקוב ואנשיו רוצים להפוך את הסדר ולהקל במקביל קצת את הלחץ על ראש הממשלה. כשיישב המיועד לחתום עם השותפים הפוטנציאליים המספרים כבר יהיו על השולחן.
אם מישהו ירצה 300 מיליון שקל לישיבות או להתנחלויות, הם יצטרפו ל-8 מיליארד שכבר צריך לקצץ והאחריות תגולגל על השותף חסר האחריות. לא שהרעיון הזה מבהיל מישהו ולא שמי מסיעות הקואליציה תהיה מוכנה לוותר, אבל מנהיגיהן לא יוכלו לומר עוד חודש וחצי־חודשיים שחשבו שיש ארוחות חינם.
ובאשר לקיצוצים בחינוך ובביטחון, להלן ההימור שלנו. כשדיוני התקציב יגיעו לישורת האחרונה, יתכנס דיון מסווג בלשכת ראש הממשלה. בכירי מערכת הביטחון ימתיקו סוד על אוזנו של ראש הממשלה כשהם מגובים בדו"חות מודיעין סודיים. דקה אחר כך יקוצץ הקיצוץ בביטחון. עם מה יבוא שר החינוך באותה שעה? אולי עם הישגי התלמידים הישראלים במבחנים הבינלאומיים. אך קשה להאמין שזה יעזור.
עולים ויורדים בבורסת השמות
לנבחרי הציבור, חדשים וישנים, יש תרגיל חדש בימים האחרונים. זמן יש להם בשפע אחרי מערכת הבחירות, וגם מוטיבציה. אלה וגם אלה מתועלים לפגישות בסיטי של תל אביב עם מי שמכונים בכירי המשק. מבחינת הנבחרים מדובר ברווח נטו: גם לומדים משהו על המשק הישראלי, גם מעבירים זמן וגם יש סיכוי סביר שמישהו יראה אותם יוצאים ממשרדו של זה או של אחר ומיד הם ייהפכו למועמדים מובילים/ראויים/מחוזרים למשרה כלכלית בכירה. איך אמר לנו אחד מהם: "הרחבתי את טווח הקשרים והכישורים. אם לא אהיה שר כלכלי, גם איכות סביבה או בריאות יספקו אותי".