ב־2015 אף אחד כבר לא יזכור

ליובל שטייניץ יש אג'נדה. רק אתמול הוא חזר בראיון ברדיו על המנטרה המוכרת שלו ושל ממשלת נתניהו כולה ואמר: "יש סדר עדיפויות כלכלי למדינת ישראל - מלחמה באבטלה, מאבק על מקומות תעסוקה ושמירה על התעשיות שלנו במשבר הכלכלי העולמי, אשר משפיע גם עלינו".

והנה כי כן,

ומה דינן של משפחות שילדיהן עברו את גיל חמש? הן על פי הממשלה פטורות מלמצוא לילדיהן מסגרת ליום לימודים ארוך. מה בדיוק אמורה לעשות משפחה עם ילדים בני שש או שבע אחרי שמסתיים בית הספר בשעה 13:00? לד"ר שטייניץ הפתרון.

המספרים מדברים בעד עצמם, אבל כל זה כנראה לא משכנע אף אחד. חבל שהממשלה לא טרחה לעיין טרם קבלת ההחלטה בנתונים הכל כך משכנעים וחד־משמעיים שהציגה לפני כמה חודשים ד"ר קרנית פלוג, מנהלת מחלקת המחקר בבנק ישראל.

על פי הנתונים הללו, שיעור התעסוקה בישראל של נשים משכילות (13 שנות לימוד ומעלה) עומד על 75% לעומת שיעור תעסוקה של פחות מ־40% לנשים עם פחות מ־12 שנות לימוד. שני שלישים מהנשים ציינו את הטיפול בילדים ובמשק הבית כסיבה לכך שאינן עובדות, וגם בקרב אלה המועסקות במשרה חלקית הסיבה העיקרית שצוינה לעניין זה היתה הצורך למצוא מסגרת לילדים. בבנק ישראל מוסיפים ומדגישים את הקשר הברור שיש בין העובדה שאחד מבני הזוג אינו עובד למצבה הכלכלי של המשפחה ולכך שרבות מבין המשפחות הללו מצויות מתחת לקו העוני.

החלטת הממשלה מאתמול משדרת בעיקר אטימות ולחץ. אטימות לנוכח המציאות ולחץ לנוכח פסיקת העליון באשר להכרה בהוצאות הטיפול בילדים. בפני יובל שטייניץ ופטרונו בנימין נתניהו נקרתה הזדמנות כמעט היסטורית לחולל מהפכה בשוק העבודה, אבל הם העדיפו את דרך הפעולה הישנה והמוכרת. קודם כל מעבירים החלטה הקובעת דפוסי פעולה גרועים במיוחד (עוד נקודות זיכוי במס הכנסה לאמהות עובדות עם ילדים עד גיל חמש) ואחר כך מוסיפים חטא על פשע ודוחים את הביצוע לכמה שנים טובות.

בשנת 2015, כשההחלטה תיכנס לתוקף, אף אחד לא יזכור שפעם היה כאן שר אוצר שקראו לו יובל שטייניץ. למעשה, כנראה שבדרך ל־2015, באחד מחוקי ההסדרים הקרובים, ההחלטה הזו תבוטל, תמוסמס או תיעלם. אבל מה זה חשוב, הרי אף אחד גם לא יזכור אז את פסק הדין של ורד פרי, שבגללו או בזכותו החלה כל המהומה.