הסטודנטים בהרווארד נשבעים: ניקח את ה-MBA ונשרת את הציבור
כמחצית מבוגרי התואר השני במינהל עסקים לפני כחודש נדרו נדר, בטקס רב רושם ומתוקשר היטב, לשרת את טובת הציבור, לנהוג ביושרה ולהילחם בהחלטות ובמעשים המקדמים אותם עצמם, המנהלים, על חשבון טובת התאגידים והחברות שבהם יעבדו. עכשיו הם מתכננים לגייס לנדר עוד סטודנטים ובוגרים ולהתניע תנועה עולמית (mbaoath.org)
שבועות אמונים והתחייבויות לאחריות מקצועית ולטוהר מוסרי הן לא דבר חדש. המפורסמת מכולן היא שבועת הרופאים, הקרויה על שם היפוקרטס, אבי הרפואה, שחי מאות שנים לפני הספירה. מאז ימיו היא זכתה לאינספור גרסאות, ובהן אלו של הרמב"ם ואסף הרופא, ולנוסחים מודרניים יותר. שבועות מקצועיות אחרות אפשר למצוא, למשל, עם הגיוס לצבא או בהצטרפות לגילדות כמו לשכת עורכי הדין. מה ערכן של שבועות כאלה, ומה ההצדקה שלהן?
שבועת מנהלי העסקים מכה כעת גלים, הן בגלל המוסד היוקרתי שבו נוצרה והן משום שהיא מופיעה על רקע שערוריות כגון אלו של אנרון וסימנס, פרשת ברנרד מאדוף וכמובן המשבר הפיננסי הגלובלי. המשבר הזה הוביל לביקורת עזה על בוגרי ה־MBA, על אופן הכשרתם ועל אווירת התחרות המעוורת בבתי הספר.
הביקורת נמשכת גם בנוגע ליוזמת השבועה. במקרה הטוב, אמרו חלק מן המבקרים, מדובר בתמימות נעורים שלא תוביל למאומה, ניסיון חלש ואחרון של מי שתוך זמן קצר יהיו תככנים, תאווי בצע ואכזרים בדיוק כמו קודמיהם. לטענתם, לא רק שאין טעם בהבטחות ריקות של צעירים שטרם חוו את טעמה המר של דילמה אתית אמיתית, ואי אפשר לתת אמון בהבטחות כאלו - אין גם הצדקה אידאולוגית שהצעירים יתחייבו לסוג מסוים של התנהגות.
אוניברסיטת הרווארד צילום: shutterstock
האם אין בשבועות כאלה הפרה של אחריות אחרת, עמוקה ובסיסית לא פחות? מבקרים לא מעטים מזכירים שהכלכלה החופשית מושתתת על ניסיונותיו של היחיד להשיג יתרונות לעצמו, לא לסביבתו. השוק ייטיב עם כולם, הם מזכירים, רק אם כל אחד יפעל למען התועלת האישית שלו. ובסביבה קפיטליסטית, המחויבות המוסרית היחידה של מנהל היא לבעלי המניות. כל עוד התנהגותו חוקית, המנהל חייב דין וחשבון, נאמנות ומסירות רק לבעלי העסק.
מנהלים, ובעיקר בוגרי בתי ספר לניהול, צריכים להפנים את ערכי השוק ולא איזה אלטרואיזם מעורפל. הם צריכים להאמין באמת ובתמים ביד הנעלמה, בצדק ובנפלאות הסדר שהיד הזאת יכולה להשליט. ומי שהפנים ומאמין בכך, לא יכול להבטיח נאמנות לגורם אחר, למשל לציבור.
ביקורת דומה טוענת שהשבועה הזו אפילו גרועה יותר מהונאה עצמית - זאת הונאה של האחר. מי שמדבר גבוהה גבוהה על ערכי מוסר וריסון עצמי בסך הכל מייצר מסך עשן של צביעות - היפוקרטס של ה־MBA הוא היפוקריטי. הטקס והשבועה הללו יאפשרו את המשך תאוות הבצע, בכסות מגלגלת עיניים אך לא פחות מרושעת ומזיקה.
וביקורת חריפה עוד יותר היא זו המלווה בטיעונים אידאולוגיים. האם גישת "ואהבת לרעך כמוך" באמת יכולה לשמש מצפן ומצפון עסקי, הם תוהים, ואם לא, מהן החלופות? האם האמרה האמריקאית המפורסמת Winning is not the most important thing, it is the only thing נכונה יותר משום שהיא ישרה יותר? ואולי צריך להסתפק בסיסמאות כגון זו של גוגל ותקציר שבועת היפוקרטס: "תחילה, סור מרע": First, do no evil.
אני לא מתחבר לביקורות הללו, חרף הנחרצות שבה הן מושמעות. בעיניי, בהתגייסותם של מאות צעירים לבחון את ערכיהם מחדש ובנכונותם להעביר ביקורת מרומזת על התנהגות קודמיהם יש דווקא משהו מרענן, אולי אף משהו שמבטיח סגנון חדש בעסקים.
אבל הנקודה העמוקה ביותר ביוזמת השבועה קשורה לפרופסיונליזציה, להתמקצעות של המנהל. חלק מהחידוש שמנסים להתניע בהרווארד הוא מיסוד המקצוענות של מנהלים. שבועת היפוקרטס ושבועות דומות משמשות סמל חיצוני מוכר למעמד מיוחד של המקצוע. השתה של שבועה מיוחדת על מי שמוסמכים לנהל היא צעד חשוב בכיוון של התמקצעות הניהול. אם נשבעים, יוצרים הבחנה בין מי שנשבע למי שלא נשבע. האם מטרתה של שבועת היושרה החדשה, או גרסאות אחרות שלה שיצוצו ללא ספק, היא יצירת גילדה סגורה של מנהלים, כמו גילדות ותיקות במקצועות אחרים?
פרופ' שיזף רפאלי הוא ראש בית הספר לניהול והמרכז לחקר חברת המידע באוניברסיטת חיפה. www.sheizaf.rafaeli.net
