הכבוד של לבייב, הכסף שלנו

יום אחד, לפני כשנה, כשסימני שאלה החלו לרחף מעל אפריקה ישראל, הוזמנתי לפגישה עם לב לבייב. במשך כשעתיים הוא דיבר בעיניים בורקות על עסקיו, פתח אלבומי תמונות והראה קידוחים תת־ימיים מדהימים באתרים שאת שמם קשה להגות, חשף צילומים שלא נועדו לפרסום של מכרות יהלומים אי שם באפריקה, התגאה ברשת חנויות יוקרתיות במדינות רחוקות, והסביר באריכות למה הנדל"ן במוסקבה הוא ביצת זהב. תכלית הפגישה היתה, ככל הנראה, לשכנע עיתונאי ספקן, שהחברה הציבורית אפריקה ישראל אינה אלא פסיק בעסקים הבינלאומיים הפרטיים והפורחים.

זו היתה פגישה מהנה. האמנתי לו. התרשמתי שלבייב הוא יזם ואיש עסקים מיוחד במינו: בלתי נלאה, חוצה גבולות, רב קסם. ההתלהבות שלו היתה מידבקת. לא קשה להבין איך בתי השקעות גדולים החליטו להפקיד בידיו מיליארדים. זה לא רק האקסלים והמצגות, זו הכריזמה הסוחפת שלו, השליטה במספרים, הביטחון המושלם.

הציבור הפקיד, לבייב לקח

הזמנים השתנו, כידוע. הסיפור של אפריקה מסתחרר ומסתלסל עכשיו בידיהם של עורכי דין, יועצים, יחצנים ושאר ירקות, אבל אחרי שמנכים את כל הממבו־ג'מבו - יש לנו סיפור פשוט. הציבור הפקיד את כספו בידי בתי השקעות, להלן המוסדיים למיניהם. המוסדיים הלוו את הכסף שלנו לאפריקה ישראל, חברה ציבורית בשליטת לב לבייב. עכשיו החברה הציבורית הזו רוצה להחזיר לנו, באמצעות המוסדיים, רק חלק מהכסף.

פורמלית, לב לבייב - האיש ועסקיו הפרטיים הנפלאים ברחבי הגלובוס - לא חייבים לנו שקל. אפריקה חייבת. בבקשה, אל תשלחו את הגדודים להסביר לחמור מה ההבדל בין הישות המשפטית הקרויה חברה בע"מ לבין הישות המשפטית לב לבייב. אפילו משקיעים קטנים שמבכים עכשיו את חסכונותיהם שמעו על ההבדל ומבינים אותו.

אני מקווה שלבייב לא ייאחז בפורמליות. לבייב הצטייר עד כה כאיש של כבוד. והוא רוצה בוודאי לשמור על כבודו. זו אם כך לא רק סוגיה משפטית. זו שאלה של כבוד. אם לבייב לא יכול להביא עוד כסף גדול מאפריקה ישראל, כפי שמנסים למכור לנו בשמו, אז המסקנה הכואבת היא שלבייב התכווץ בשנה האחרונה לצימוק בינלאומי. אבל אם הסיפורים על נפלאות עסקיו הפרטיים נכונים, ולו בחלקם, לבייב חייב לשלוף שוב את הארנק הפרטי.

שיחפש פראיירים באפריקה

ציניקנים אומרים שהזיכרון קצר והציבור מטומטם: אשפי שוק וקוסמים פיננסיים שנפלו והפילו משקיעים במשברים קודמים חזרו כמו גדולים לגייס כסף כשהשווקים התאוששו. לכן, נדמה שהסיפור של לבייב יכול להיות רגע מכונן בחייהם של החוסכים והמשקיעים. לכל אחד מאיתנו יש כוח צנוע ומוגבל. ביחד, אנחנו יכולים להעניש את מי שפוגע בנו.

למשל, "חרם משקיעים". אנחנו חייבים להבהיר ללבייב, שאם הוא מתחבא מאחורי הסעיפים הפורמליים, אנחנו לא רוצים יותר לשמוע עליו. בוודאי לא להשקיע בחברות שלו ולא להלוות לו שוב כסף. שיחפש פראיירים באפריקה או באסיה.

ואנחנו צריכים להבהיר למוסדיים, בתי ההשקעות שמבקשים את האמון שלנו, שאנחנו צופים בהם בשבע עיניים בימים אלה ונסיק מסקנות. את הכסף שלנו נשים בבתי השקעות ששומרים ונלחמים עליו בלי למצמץ.