מצנח של הזדמנות

פרשת הדחתו של יו"ר בנק דיסקונט שלמה זהר היא הוכחה נוספת לכך שהתפר העדין בין פרישה מרצון של מנהל בכיר לבין הדחה מעליבה עובר דרך חשבון הבנק. באופן אבסורדי, המציאות במגזר העסקי מלמדת שדווקא אותם מנהלים שסיימו את תפקידם לא לגמרי מרצונם – אלא בעזרת בעיטה קלה מבעלי השליטה – הם אלה שגם זכו במענקי פרישה נדיבים במיוחד. אלה שפרשו מרצונם החופשי, כדי לעבור לג'וב אחר או לעסקים פרטיים, נאלצו להסתפק בפחות.

שלמה זהר. מענק פרישה שמן צילום: ראובן קפוצ'ינסקי

זהר אינו הבכיר הראשון ש"איבד את אמונם" של בעליו ונאלץ לפנות את מקומו כשהוא מצויד במענק פרישה שמן. קדמו לו שכירים רבים וטובים, בכירי חברות בורסאיות, שהוויתור על שירותיהם רופד בצ'ק עמוס באפסים. בניגוד לזהר, שאצלו קשה היה לשים את האצבע בצורה ברורה על כשל ניהולי – חלק מאותם מנהלים הרוויחו את הצ'ק דווקא בזכות ניהולם הכושל.

אבל מה שחשוב במקרה של זהר, ויכול להוות הזדמנות לשינוי נורמטיבי, הוא העובדה שהברונפמנים הכניסו את היד לכיסם הפרטי כדי להיפרד מיו"ר הבנק שלהם. הם כמובן לא התנדבו לעשות זאת. הם היו מעדיפים שדיסקונט יממן את הפרישה המואצת של זהר. אבל בנסיבות שנוצרו, הברונפמנים רצו לסיים את הפרשה כמה שיותר מהר, והיה להם ברור שהשותף הגדול שלהם בבנק – המדינה – לא ירשה לעצמו ציבורית ותדמיתית לממן מענק פרישה מנופח מכספי דיסקונט.

אפשר לתהות מה גורם לבעלי שליטה לתת כל כך הרבה כסף למנהל שהם אינם מרוצים מתיפקודו. פסיכולוגים בגרוש ימצאו כאן צורך של בעל השליטה לנקות את מצפונו מאי הנוחות המלווה בעיטה של מנכ"ל. אחרים יגידו שהכסף מהוה פיצוי על הפגיעה במוניטין ובשמו הטוב של המנכ"ל.

מה דעתך על מניית דיסקונט:

•  
•  
•  
•  
•  

קנייה חזקה

קנייה

המתן

מכירה

מכירה חזקה

ולא רק מוניטין. מצנחי זהב הם בעקיפין גם "דמי שתיקה". בעלי השליטה מעדיפים לרפד את המנכ"ל שנשלח הביתה עם חבילה יפה של מזומנים, ומבטיחים לעצמם שתחושת אי הנוחות שלו לא תחזור אליהם כבומרנג. נשלם לו יפה, והוא לא יוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה.

אבל ההסברים הללו אינם חשובים. עד היום, הבעיה היתה שציבור המשקיעים הוא שנאלץ לשלם על הטעויות הניהוליות שהובילו להדחת אותו מנכ"ל או יו"ר. במקרים רבים, הוא גם לא ידע מה היו הקלקולים שהובילו להדחה, וגם נאלץ לשאת בעלויות של מצנח הזהב.

לכן יש במקרה של זהר ודיסקונט הזדמנות, אבל עבור המוסדיים – אותם שותפים שקטים המשקיעים את כספי הציבור בחברות הבורסאיות. אם הברונפמנים שילמו מכיסם את עלויות הפרידה מזהר ושמרו כך על האינטרסים שלהם, חייבים לנצל את ההזדמנות ולהתחיל לשנות את הרגלי השכר העקומים שנוצרו בחברות הציבוריות בשנים האחרונות. כך נשמור גם על האינטרסים שלנו.