הכלכלה הפלסטינית: ההקפאה שפוגעת גם בפלסטינים

צווי הקפאת הבנייה בהתנחלויות פוגעים כמובן במתנחלים, ובית המשפט העליון אף דורש לפתוח בהליכים של פיצוי הנפגעים. אך האמת היא שמי שנפגע לא פחות - ואולי אפילו יותר - הם הפלסטינים. על פי הנתונים האחרונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מספר הפלסטינים שעובדים בישראל הגיע ל־54 אלף.

כמחציתם אינם עוברים את הקו הירוק כדי לעבוד בישראל, אלא עובדים בתוך הגדה - כלומר באזורי התעשייה שביהודה ושומרון ובהתנחלויות.

רבים מהם, אולי אפילו רובם, הם פועלי בניין. אין על כך נתונים מדויקים, אבל ההערכות מדברות על בין 10 ל־15 אלף פועלים. מספר זה כולל גם קבלנים, בעלי משאיות ונהגים, ובעלי מלאכה שמתפרנסים מהמתנחלים. כמה יאבדו עכשיו את פרנסתם בגלל צווי ההקפאה? קשה לדעת.

סיפור עבודתם של הפלסטינים בהתנחלויות אינו חדש. את ההתנחלויות בנו, וממשיכים לבנות כל השנים, קבלנים ופועלים פלסטינים. גם בשכונות היהודיות של מזרח ירושלים (וכמובן במערבה) רוב הפועלים הם ערבים. מדי פעם מתעורר בציבור הפלסטיני גל של מחאות וניסיונות לעצור את התופעה, אך ללא הצלחה. הצורך לפרנסה חזק מדי.

קריאה להחרמת תוצרת ישראלית

לפני כשבועיים קרא שר הכלכלה הפלסטיני, ד"ר חסן אבו־ליבדה, להחרים את התוצרת הישראלית שמיוצרת בהתנחלויות. "סוחר פלסטיני שמוכר תוצרת מההתנחלויות הוא בוגד לאומי", אמר וקבע כי "יש לטאטא את כל תוצרת ההתנחלויות מהשווקים הפלסטיניים".

פעולות ראשונות ליישום הוראתו בוצעו בשבוע שעבר. בכמה מקומות בגדה רוכזו, למשל, מוצרי קוסמטיקה מים המלח המיוצרים במפעל "אהבה" השוכן בחוף ים המלח בשטח הגדה, סמוך לקיבוץ מעלה שלם, והוחרמו על ידי המשטרה הפלסטינית. כך קרה גם לשורה של מוצרי מאפה וכלי פלסטיק שמקורם באזורי התעשייה של המתנחלים. בבית לחם הודיע המושל עבד אל־פתאח חמאיל על "ניקוי" העיר מתוצרת המתנחלים. ערך הסחורות שהוחרמו נאמד ב־650 אלף שקל.

בעבר היו מקרים שלחץ מחו"ל הוביל להעברת מפעלים משטחי ההתנחלויות אל תוך הקו הירוק. יקבי ברקן, שהוקמו ב־1990 באזור התעשייה ברקן סמוך לאריאל, נאלצו לפני זמן מה לעבור לקיבוץ חולדה. כך קרה גם למפעל הכספות מולטילוק שנוסד באזור ברקן על ידי רב־בריח ונקנה לפני כתשע שנים על ידי חברה שבדית. הבעלים השבדים הוזהרו שעבודת המפעל בשטח כבוש עלולה להוות עבירה על החוק הבינלאומי ולאחרונה הוחל בהעברת המפעל למודיעין. בעיות דומות היו גם לחברת סודה קלאב המייצרת במישור אדומים ולבייגל בייגל, גם הם באזור התעשייה ברקן.

גם הרכבת הקלה על הכוונת

המפעלים הללו היו מקור תעסוקה לפלסטינים רבים, וכאשר הם הפסיקו או צמצמו את עבודתם בתחומי הגדה, נשמעו לא פעם תלונות של פלסטינים על אובדן פרנסתם. דוגמה אחרת היא דרישה פלסטינית העולה זה זמן מחברות צרפתיות לצאת מהשותפות שלהן בבניין הרכבת הקלה בירושלים, מפני שתוואי הרכבת עובר בשכונות הפלסטיניות שנכבשו ב־1967. לפני חודש פנה רפיק אל־חוסייני, מנהל לשכתו של אבו־מאזן, לממשלות הערביות להחרים את החברות הצרפתיות שלא נענו לדרישה. כל מי שעובר בתוואי בניין הרכבת בירושלים מבחין בקלות שכמעט כל העובדים בהנחת הפסים הם פלסטינים, ואם תעוכב או תיפסק העבודה ברכבת - הם ייפגעו.

הדברים ברורים: את מחיר המאבק נגד ההתנחלויות ואת מחיר הקפאת הבנייה משלמים במידה רבה גם הפלסטינים.