הזווית המשפטית: מחלוקת למראית עין ושתיקה מוזרה

הייעוץ הזה ניתן על ידי דליה טל, חברתה הטובה של המנכ"לית שהיא גם היועצת המשפטית של הדירקטוריון שאמור לפקח על המנכ"לית. גם ועדת המניות הקשיבה לה. לחיזוק, גייסו עוד חוות דעת של יובל לוי, עו"ד שקשור בבנק.

סלט בעל אינטרסים סותרים ונסתרים כזה לא נראה כאן מזמן, ולכל אלה מנסים לשוות מראית עין של מחלוקת משפטית. איזו מחלוקת בדיוק? בין חוות דעת בשכר של חברים ומקורבים אל מול חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, שהוא הפרשן המוסמך של החוק.

הלקח השני הוא בהתנהלות הנגיד והפיקוח על הבנקים. הפעם הם שתקו, אף שבעבר - למשל במינוי יו"ר חדש לבנק הפועלים - ידעו לצעוק. קולם של כל הרגולטורים נשמע, חוץ מהרלבנטי ביותר. אולי משום שמישהו שם חשב שדוד קליין פחות רצוי ממאור, אבל זו בהחלט לא סיבה טובה. לעתיד, חשוב שהמפקח יידרש לנקודה העקרונית שלפיה בנק איננו ככל חברה שחייבת רק לבעלי מניותיה. בחברה כזאת, אכן יכול אלי הורביץ לעבור בתוך יום מכס המנכ"ל לכס יו"ר הדירקטוריון. בנק, להבדיל, מחויב גם לציבור. לכשיימכר הבנק לידיים פרטיות, וחוק המניות בהסדר כבר לא יחול, חייב הפיקוח על הבנקים להסדיר את מעמדו של הדירקטוריון כמפקח אפקטיבי על ההנהלה.

מה דעתך על מניית לאומי:

•  
•  
•  
•  
•  

קנייה חזקה

קנייה

המתן

מכירה

מכירה חזקה

מאור ויועציה ידעו היטב שהחוק מחייב צינון, אך התעקשו לגרור את כל העולם למערבולת ענק שנשענה על הטריקים הקטנים ביותר. גושן חשף את השימוש המפותל והבלתי שוויוני שנעשה בסעיף 87 לתקנון הבנק, שאיש לא שמע וידע עליו.

גם מעמדן של הוועדות הציבוריות זקוק לעיון מחודש. במשך הזמן היטשטשה אצלן ההבנה למי בעצם שייך הבנק: לציבור, לבעלי המניות או למאור. אבסורד אחד מפתיע היה די ברור: שבנק לאומי שייך למאור יותר משבנק הפועלים שייך לשרי אריסון.

מאור טעתה בהערכת ההתנגדות שתייצר מועמדותה. הטעות הראשונה גררה את השנייה: התמסרות לייעוץ משפטי בעייתי הן בתוכנו והן על ידי מי שנתן אותו. מכאן קרסו נתיבי הגישה של מאור: היועמ"ש סגר את המסלול הציבורי ויו"ר רשות ניירות ערך סגר את הפרטי. גם השופטת שולמית ולנשטיין הודיעה שתשקול מחדש את עמדתה. מי יודע, אולי היתה מאמצת את חוות הדעת של יהודה וינשטיין. בנקודה זו אפילו מאור החליטה שדי זה די.