הכלכלה הפלסטינית: הפועלים הפלסטינים טובים לישראל

מדינת ישראל תצא נשכרת מכך ש־25 אלף פועלים פלסטינים נוספים יעבדו בישראל בענפי הבניין והחקלאות. זו המסקנה העולה מנייר עמדה שהכינו יצחק גל, יואב שטרן וברק גרינאפל ממרכז פרס לשלום שפורסם בשבוע שעבר.

רבים בישראל סבורים שהעסקת פועלים פלסטינים במשק הישראלי היא בעיקרה צורך דחוף של הכלכלה הפלסטינית השרויה במצוקה ובה שיעורי אבטלה גבוהים - ואילו לנו בישראל קיימת חלופה לא רעה: העסקת פועלים זרים. זאת ועוד, העסקת פועלים פלסטינים כרוכה בסיכון ביטחוני שאיננו קיים אצל הפועלים הזרים. לפיכך, למה לנו להעסיק פלסטינים אם יש באפשרותנו להיעזר בפועלים סינים ותאילנדים?

אין כמעט סיכון ביטחוני

קביעה חשובה ראשונה בנייר העמדה היא שהניסיון מלמד שאין כמעט שום סיכון ביטחוני בהעסקה מסודרת של פועלים פלסטינים. המערכת הישראלית העוסקת במתן היתרי עבודה לפלסטינים ממוסדת ומנוסה. היא מופעלת על ידי משרד המסחר והתעשייה בתיאום עם מערכות הביטחון, ובעשרות השנים האחרונות, כולל בשנות השיא של האינתיפאדה, כמעט לא בוצע פיגוע שבו היו מעורבים פועלים שעבדו בישראל בהיתר. שלושת המעברים לישראל המשרתים את רוב הפועלים מהגדה הם גלבוע בצפון, שער אפרים במרכז ותרקומיה בדרום. הבדיקות של כותבי נייר העמדה העלו שהסידורים שם יעילים ומהירים, וניתן בקלות יחסית לקלוט אלפי עובדים נוספים.

היום עובדים בישראל כ־25 אלף פועלים פלסטינים מהגדה, כ־60% מתוכם עובדים בבניין, 25% בחקלאות וכ־10% בתעשייה. מלבדם עובדים בהתנחלויות ובאזורי תעשייה ישראלים בגדה עוד כ־25 אלף פועלים פלסטינים, ועוד אלפי פלסטינים עובדים בישראל ללא אישורים.

פועלים פלסטינים מחכים להיכנס לישראל במחסום בפאתי חברון צילום: אי אף פי

אם הסיכון הביטחוני כמעט איננו קיים בולט מאד היתרון שיש לישראל בהעסקתם של הפלסטינים. הם אינם מהווים נטל חברתי: בסיום יום העבודה חוזר הפועל הפלסטיני לביתו ולמשפחתו בנפות קלקיליה, שכם וחברון - ולא מצטופף כמו הפועלים הזרים בשכונות דרום תל אביב שהפכו לשכונות עוני. כמו רבים גם אני עובר לעתים בסביבות תחנות האוטובוסים הישנה והחדשה של תל אביב - ונחרד מהמראות המזכירים שכונות עוני בעולם השלישי.

על הפועל הזר המגיע לישראל קשה לפקח. לא פעם הוא נוטש את המעביד שבזכותו קיבל היתר להיכנס ארצה והוא מצטרף לאוכלוסייה הגדולה של העובדים הזרים הלא חוקיים. העובד הזר שולח בדרך כלל את שכרו לארץ מולדתו, בעוד שהעובד הפלסטיני מוציא את כספו על רכישת מוצרים ושירותים ישראליים - וזהו יתרון לא מבוטל לכלכלה הישראלית.

יחליפו את הזרים

ממשלות ישראל קיבלו בשנים האחרונות שורה של החלטות על צמצום מספר הפועלים הזרים, ועל רקע זה מציעים מחברי נייר העמדה להעלות בצורה מסודרת את מספר הפועלים הפלסטינים בישראל; מ־25 אלף כיום ל־50 אלף בעוד שנתיים. הפועלים הפלסטינים יחליפו את הזרים, רובם בענף הבניין והשאר בחקלאות. בבניין חסרים כיום כ־5,000 פועלים, והכנסתם של הפועלים הפלסטינים תקצר את משך הבנייה ותייצב את הענף. בחקלאות מומלץ להכניס פלסטינים לענף כמו גידול פרחים, שחלק מהעובדים בו עזבו את ישראל בשנים האחרונות לאפריקה.

על תרומתם של הפועלים הפלסטינים לכלכלת הגדה אין מה להכביר מילים. פועל פלסטיני בישראל משתכר כ־70% יותר מפועל בגדה. האבטלה שם תרד, וההכנסה לנפש ורמת החיים יעלו. היתרונות הללו לכלכלה הפלסטינית מוכרים. מה שמוכר פחות ומיוצג היטב בנייר זה הם היתרונות של הפועלים הפלסטינים לכלכלת ישראל.