מאין מגיעים החרקים לשקיות תבלינים וקטניות סגורות שפג תוקפן?

מאין מגיעים החרקים לשקיות תבלינים וקטניות סגורות שפג תוקפן? ניר, טבח מיואש

ניר היקר,

אל תיבהל. באוכל שלנו יש המון יצורונים זעירים. זה שגדל שם משהו שאפשר לראות בעיניים זה בסך הכל מקרה קצת יותר נדיר של אותו הדבר. חוץ מזה, חרקים לא יודעים לקרוא ואף אינם בקיאים ברזי לוח השנה. אותם חרקים שמגיעים למוצרים שפג תוקפם מגיעים גם למוצרים בתוקף, והיתרון היחיד של מוצרים ישנים הוא שהם בילו יותר זמן באחסון, מה שנתן לחרקים יותר זמן להתמקם ולהתבסס.

כדי לקבוע איך החרקים הגיעו לשקית אני צריך לדעת על אילו חרקים אתה מדבר, אבל בהנחה שאתה מדבר על חרקים חיים אני יכול להתחיל ולנחש שהשקיות שלך לא באמת סגורות לחלוטין. חרקים, ממש כמונו, זקוקים לאוויר, ואם השקיות שלך היו אטימות החרקים היו נחנקים ומתים. מה שנראה לך כמו שקית סגורה לחלוטין, או אפילו כמו כלי פלסטיק חדשני בעל "אטימה הרמטית", לטענת המדבקה, נראה אחרת לחרקים שמסוגלים להידחק דרך חרכים זעירים. וכשאין חרכים, החרקים מסוגלים ליצור אותם, בעיקר כשהם מחפשים מקום טוב להטיל בו ביצים. להרבה חרקים יש צינורות הטלת ביצים חדים וחזקים שמיועדים בדיוק לצורך הזה, ואפילו העוקץ של הדבורה אינו אלא צינור הטלה משופצר.

זה אומר שיכול להיות שהחרקים לא הגיעו מבחוץ, אלא בקעו בשקית התבלינים. ויכול להיות שביצי החרקים הגיעו אליה עוד לפני שקנית אותה. הן יכלו להסתנן פנימה עוד במחסן החנות, או בבית האריזה. למעשה, יכול להיות שהן הגיעו מהצמח שממנו הכינו את התבלין. רוב ביצי החרקים קטנות ועמידות מאד, ויכולות לשרוד בקלות את תהפוכותיה של מטחנת התבלינים. אם יש מעט ביצים בשקית, רב הסיכוי שהחרקים שיבקעו מהן יטילו את ביציהם בתוך אותה שקית, ואתה תשים לב שמשהו אינו כשורה רק אחרי כמה דורות, כשאוכלוסיית החרקים תהפוך למשהו שאי אפשר להתעלם ממנו. זה אולי נשמע קצת קיצוני, אבל זה בסך הכל תרחיש נפוץ למדי.

זה מזכיר לי את שערוריית ארונות המתים האטומים לאוויר. בתי לוויות ברחבי העולם מוכרים ארונות עם איטום מיוחד כדי להגן על הגופה מכל התולעים והגועל נפש. זה לא סוד שבתי לוויות נוטים לנצל את ההלם הרגשי שבו לקוחותיהם נמצאים כדי למכור שירותים מיותרים, אבל שירות האטימה מצביע על בורות אמיתית. ממש כמו שקית התבלינים שלך, רוב הדברים שאוכלים אותנו אחרי המוות כבר נמצאים בפנים.

גופנו מכיל שפע של חיים זרים: תולעים, פרוקי רגליים, פטריות והמון חידקים. בגוף ממוצע יש פי עשרה יותר חידקים מאשר תאים. כשהגוף חי ובריא, אוכלוסיית העובדים הזרים נמצאת תחת פיקוח הדוק, אבל כשהגוף מת החגיגה מתחילה. ארונות אטימים רק מחמירים את המצב. פעולת החידקים משתנה בהיעדר חמצן והם הופכים את הגופה למשהו מלוכלך ומאוד לא נעים (במקום השלד הנקי שנשאר אחרי קבורה רגילה). תהליך הריקבון משחרר גזים, האיטום חוסם אותם בפנים והלחץ מתגבר והולך. יש אפילו סיפורים על ארונות שפקעו באיזשהו שלב תוך שחרור שפריץ לא חינני. אבל בוא נחזור לתבלינים, ולמה שאתה יכול לעשות בקשר לבעיה שלך.

יצרני המזון נוקטים בכל מיני שיטות כדי לטפל בנגע החרקים, מריסוס היבולים בחומרים רעילים, דרך אריזה בסביבה דלת חמצן ועד להקרנה רדיואקטיבית של המוצר (הליך שנפוץ בעיקר כטיפול לתבלינים יבשים וכאמצעי לחיסול תשרוצות חרקים), אבל תנאי אחסון גרועים יכולים לשים את כל המאמצים האלה לאיד. לפני שאתה אומר נואש, נסה להחליף יצרן. נסה להחליף מכולת. נסה לרכוש תבלינים קרוב ככל האפשר לתאריך הייצור. נסה לנקות היטב את ארון התבלינים. נסה להשתמש בכלי אחסון חדישים עם מדבקה שמבטיחה "סגירה הרמטית". נסה לזהות את החרקים הפולשים ולאחסן בארון דברים שהם לא אוהבים, כמו עלי דפנה - תרופת הסבתא הקלאסית לטיפול בנגע שאתה מתאר.

ואם גם זה לא עובד, אתה תמיד יכול להזכיר לעצמך שזו בסך הכל תוספת חלבון. לבריאות ובתיאבון.

שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il