הכלכלה הפלסטינית: הצלחה חקוקה באבן

האמרה שלפיה "הסנדלר הולך יחף" בוודאי איננה נכונה כאשר מדובר ביצרן האבן הפלסטיני נסאר נסאר (אבו־עלי). ביתו הפרטי שבבית ג'אלה הוא מהמפוארים שבבתי הגדה המערבית, ועשוי כולו גושי אבן גדולים - אחדים מהם מתקרבים בגודלם לאבני הכותל המערבי.

נסאר הוא סיפור סינדרלה קלאסי:

היום הוא בעליה של "קבוצת נסאר" שנוסדה ב־1984, מעסיקה 700 עובדים, ובפרסומים שלה נאמר שהיא יצרנית האבן הגדולה במזרח התיכון, ובין עשרת היצרנים הגדולים בעולם. כשביקרתי במפעל ובמנסרות של הקבוצה, במחסן השיווק הענק ובמשרדים הנאים, כולם בדרום בית לחם, אמר לי אחד מבניו של נסאר שאביו הוא למעשה יצרן האבן השלישי בגודלו בעולם. יש לו 15 מחצבות וארבעה מפעלים לעיבוד אבן בגדה, בירדן ועומן; ועוד עסקי בנייה ושיווק ב־38 מדינות בעולם. הוא בונה שדות תעופה, מלונות, מגדלי משרדים ומגורים - בעיקר במפרץ ועוד בסין, ביפן, בקוריאה, בהודו ובארה"ב.

"עשור הנפט" ובום הבנייה בגדה

איך נער כפרי חסר השכלה נהפך, בתוך שנים ספורות, לאחד מעשירי פלסטין? מלבד כישוריו האישיים, הסיבה העיקרית היא הפריחה הגדולה של הבנייה באזור אחרי המלחמה ב־1967, ובעיקר בשנות השבעים והשמונים. בעולם הערבי מכנים את השנים שבין 1973 ל־1983 בשם "עשור הנפט", שנפתח במשבר האנרגיה ובעלייה במחירי הנפט שהזרימו הון עתק למדינות הנפט הערביות.

משהו מהשפע הזה הגיע גם לפלסטינים: רבים מהם עברו אז לעבוד בארצות הנפט, בעיקר במפרץ, אחרים עבדו בשוק הישראלי שהיה אז פתוח בפניהם - ושטחי הגדה ועזה נהנו מתנופת בנייה אדירה. הציבור הפלסטיני המסורתי לא נהג להשקיע את כספו בתוכניות חיסכון, במניות ובקופות גמל, אלא בראש ובראשונה בדיור. יש קצת כסף? קונים חלקת אדמה, קונים ברזל ואבני בניין - ומניחים בחצר. אחר כך, לאט לאט, בונים מגורים צמודים לבנים ולנשותיהם.

אחת המדידות שנעשו אז העלתה שמספר הבתים שנבנו ב"עשור הנפט" בנפת חברון עולה על מה שבנו באזור ב־200 השנים שקדמו לכך. מאז נמשכה תנופת הבנייה בשטחים הפלסטיניים במלוא המרץ. קל להבחין בכך: מי שנוסע בכבישי הגדה רואה שכמו בישראל, הכפרים הערביים שהיו לפני דור או שניים גיבוב של מבנים בראש גבעה, הפכו לשכונות עירוניות עם בתי קומות.

אחראי לשליש מכלל היצוא הפלסטיני

נסאר נסאר ניצל היטב את הביקוש לאבני בניין. זהו המשאב הטבעי העשיר ביותר של הגדה, ובמיוחד תוצרת המחצבות מנפות בית לחם חברון, עד שרבים מכנים אותו הנפט של הפלסטינים. מדובר באבני גיר שהן רכות יחסית ונוחות לעיבוד.

רבים התעשרו מחציבת אבני הבניין, ובדרום הגדה קמו עשרות מפעלים ומנסרות לעיבוד האבן. נסאר נסאר עולה על כולם - הן בקשריו בשוק הפלסטיני והישראלי והן בשיווק הנרחב שלו בעולם כולו.

נסאר הוא הבנאי הגדול ביותר של פלסטין בדור האחרון. על פי נתונים פלסטיניים, הוא אחראי לשליש מכל הייצוא הפלסטיני - כ־150 מיליון דולר, מתוך קרוב ל־500 מיליון. נתון מדהים.