פחות בנקים, יותר סניפים
הגוף המפקח על הבנקים ברשות הפלסטינית החליט שיש יותר מדי בנקים בשטחים, ולכן יש למזגם
מאב לבן לנכד
הבנק הגדול ביותר בשטחים הוא הבנק הערבי (בנק אל־ערב). זהו בנק ותיק שנוסד בירושלים ב־1930 תחת המנדט הבריטי על ידי עבד אל־חמיד שומאן, יליד הכפר בית חנינה. שומאן נסע כנער לאמריקה, התעשר, וחזר לירושלים לייסד את הבנק. אחרי 1948 העביר את מרכז הבנק לעמאן ובמשך השנים הפך אותו לבנק הגדול ביותר בעולם הערבי. אחרי מותו ב־1974 ירש אותו בנו עבד אל־מג'יד שמת לפני חמש שנים. כיום מנהל את הבנק הנכד עבד אל־חמיד, אלא שבידי המשפחה נותרו רק כ־9% ממניות הבנק. רוב מניותיו נמצאות כיום בידי משפחת אל־מסרי משכם, קרן הפנסיה הירדנית, ומשפחת אל־חרירי הנודעת מלבנון.
הבנק השני בגודלו הוא בנק פלסטין, בנק מקומי שמאיים לרשת את מקומו של הבנק הערבי כבנק הגדול ביותר ברשות הפלסטינית. הונו העצמי גדל בשנים האחרונות מ־5 מיליון דולר ל־100 מיליון דולר. הבנק נוסד ב־1960 בעזה על ידי האשם אל־שווא, בן למשפחה עתירת נכסים מעזה. עם כיבוש עזה על ידי ישראל ב־1967 נסגר הבנק, ונפתח מחדש בסיוע הממשל הישראלי ב־1981. עם הקמת הרשות הפלסטינית החל גידול ניכר בפעילות הבנק. להנהלה הצטרפו אנשי עסקים אמידים מעזה ומהגדה, ומניותיו נסחרו בהצלחה בבורסה הפלסטינית של שכם. את הבנק מנהל היום נכדו של המייסד.
עוקפים את איסורי הריבית
מחציתם של 18 הבנקים שבשטחים הם שלוחות של בנקים ירדניים. השאר הם בנקים מצריים (הגדול ביותר בנק קהיר־עמאן) וכן בנקים פלסטיניים קטנים, ובנק זר אחד - HSBC. שני בנקים נקראים בנקים אסלאמיים, המקפידים לא להשתמש במונחי הריבית האסורה באסלאם, ועוקפים את איסורי הריבית באמצעות רישום שותפות בעסקי הלקוחות.
כל הבנקים בגדה ובעזה נחשבים לקוחות גדולים בבנקים ישראליים, ירדניים, מצריים וזרים, והם נוהגים לפי שערי הריבית המקובלים בישראל ובירדן. בתחילת פעולת הרשות הפלסטינית ניתנו הרישיונות לבנקים על ידי ראש ענף כלכלה בממשל הישראלי. החליף אותו ראש רשות המטבע הפלסטיני הראשון, ד"ר פואד בסייסו. רשות המטבע מקיימת פיקוח מלא על פעולות הבנקים באמצעות מחלקה בת 50 עובדים, ולרשותה מערכת המסוגלת לעקוב אחרי כל פעולה חריגה של הבנקים, תוך מתן תשומת לב מיוחדת לתקנות הבינלאומיות נגד הלבנת הון.
לבנקים הפלסטיניים הגדולים מערכת כרטיסי אשראי בדומה לבנקים אצלנו, והם ממעטים לתת משכנתאות מהסיבה הפשוטה שאין הסדר ורישום מדויק של בעלות על הקרקעות בשטחים. הבנקים גם לא מעורבים בפעילות פיננסית ואין תוכניות פנסיה, למעט קרן אחת של עובדי המדינה שעושה את צעדיה הראשונים. כמו כן אין בשטחים תוכניות חיסכון לצרכים ספציפיים, הפטורות ממס, מהסיבה הפשוטה שרמת המס בשטחים נמוכה מאוד.
הפיתוח היחיד שמושך את העין במערכת הבנקאות בשטחים הוא הזיהוי הביומטרי באמצעות רשתית העין. כאשר פונים לפקיד בבנק קהיר־עמאן די במבט לעבר המצלמה, המזהה מיד את הלקוח.