פרשנות: מחיר שנות הגאות העליזות
כל עוד הפריחה הכלכלית בארה"ב נמשכה, דודי ויסמן ושרגא בירן חגגו, אבל כשהגיע הצונאמי הפיננסי של 2008, כל התוכניות והתחזיות החלו להתבדות
כל מי שפועל בעולם העסקים וטעם את טעם ההצלחה ואת הכאב הצורב של הכישלון יודע שחלק ניכר מהתוצאה של מהלך עסקי נובע מהתזמון שבו הוא מבוצע. זה בדיוק מה שלא היה לדודי ויסמן ולשרגא בירן. השניים ביצעו מהלך התרחבות אגרסיבי בתחום בתי הזיקוק בארה"ב ערב המשבר הפיננסי הגדול, מתוך
כך, על פני שנתיים, מחקו ויסמן ובירן רווחים שצברו בשנתיים וחצי של גאות. כשעל החברה רובץ חוב כבד של מאות מיליוני דולרים, נדרש מהלך של חילוץ שיקנה לשניים בעיקר זמן. 60 מיליון הדולר שעשוי להשקיע דוידי באלון USA יאפשרו לויסמן ולבירן לארגן את השורות, לבצע בקרת נזקים, ולהמשיך קדימה מתוך תקווה שהסביבה העסקית של בתי הזיקוק בארה"ב תשתפר.
אבל הם יצטרכו להתרגל לכך שליד ההגה יתיישב עוד נהג. זו אינה השקעה זניחה עבור קרן פימי, וסביר להניח שדוידי ירצה לפקח עליה מקרוב, בהנחה שהאופציות שיקבל יומרו למניות. ויסמן, בירן ודוידי לא רגילים לשמש כינור שני בחברות שלהם, אך נראה כי במצב הנוכחי אין לראשונים אלטרנטיבות טובות יותר. זהו התשלום על הטעויות העסקיות שביצעו בשנות הגאות העליזות.
