המלחמה הסמויה מן העין
האם אנחנו בדרך למלחמת אזרחים בין הישראלים שמאמינים בדת העבודה וחוסכים ליום סגריר לבין הישראלים שמתבטלים למחייתם ומחכים למשיח? דברים של מו"ל "כלכליסט" בוועידה לחיסכון פנסיוני
09:5709.12.10
במלחמה הזו אין טילים ולא כיפת ברזל. לא פותחים את הימ"חים ולא מזיזים את השריון. ואפילו מטוסי חיל האוויר נשארים על הקרקע. זו מלחמה אחרת. מדברים עליה קצת מעת לעת, כותבים פה ושם, אבל היא כמעט סמויה מן העין. זו מלחמת אזרחים. המתרסים ברחובות עדיין לא קמו, גם הם סמויים מן העין,
אבל הם כאן. והם חוצצים בין המחנות.
במחנה אחד יש ישראלים שבוחרים בחיים רציונאליים, מאמינים בדת העבודה ומייצרים לעצמם את רווחת חייהם. במחנה השני - ישראלים שמעדיפים להתבטל למחייתם, מחכים למשיח ואוספים בינתיים קמעות ולחשים. מצד אחד ניצבים ישראלים שדוחפים את ילדיהם ללמוד ולהכשיר את עצמם לעולם מפותח ותחרותי, ומצד שני ישראלים שמונעים מהילדים שלהם מקצועות ליבה חיוניים ודנים אותם לחיי עוני ומחסור. החיץ ברור: יש ישראלים שחוסכים לעת זקנה וימים גשומים, ויש ישראלים שסומכים על המדינה שתציל אותם מעצמם בבוא העת.
זו המלחמה על המדע ועל התעשייה ועל הבנקאות ועל החקלאות ועל התשתיות ועל התרבות. על העתיד שלנו. השנה הבאה תהיה בסדר, תודה. אומרים לנו שהאינפלציה תהיה בתחום הסביר של 3%. האבטלה כנראה פחות מ-7%. הצמיחה לפי הציפיות 4%. מספרים נחמדים למדי, בוודאי בהשוואה למדינות שנקלעו למצוקה אמיתית מאז המשבר של 2008. אבל מספרים אחרים נראים חשובים יותר: שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ורמת ההישגים במערכת החינוך יורדים כבר שני עשורים, הרבה מתחת לממוצע של ה-OECD. כש-65% מהגברים החרדים בגיל העבודה לא עובדים וכש-50% מהילדים בכיתה א' מתחנכים לחיים של בטלה, איזה סיכוי יש לדור הבא לשאת את הדור הזה על כתפיו?
מי ינצח במלחמה? כשרואים איך ראש הממשלה ושר האוצר מעדיפים לא להתעמת עם העסקנים של מפלגות הבטלה, קשה להיות אופטימי. אפילו מאמץ צנוע לדחוף את האברכים למעגל העבודה הוא בעיניהם של עסקני הבטלה "מלחמת שמד שגובלת באנטישמיות". מעת לעת התקשורת גועשת, ואז הממשלה עושה קולות, מישהו שולף תוכנית פאתטית ממגירה כלשהי. וזהו. המלחמה חוזרת להיות סמויה מן העין. לא מדברים עליה כי פרצה שריפה. לא מזכירים אותה כי אחמדניג'ד שוב מקלל אותנו מטהרן. ויש כאילו דברים חשובים יותר: ד"ר א' מספרת מה קרה על הדשא באילת לפני שלוש שנים. לאונרדו דיקפריו שוקל להתגייר בשביל בר רפאלי. דברים כאלה.
קשה להבין מדוע המלחמה נשארת מתחת לפני השטח רוב ימי השנה. השקט המדומה הזה משרת כמובן את אלה שלא עובדים ולא חוסכים ומחכים למשיח, אבל למה הפראיירים ממשיכים לסבול ולשתוק? מי שיצליח לפתור את התעלומה יזכה בפרס ישראל. או בסטירה מצלצלת מעובדיה יוסף.
