הכלכלה הפלסטינית: בור המים

סימן ההיכר הבולט ביותר של בתי המגורים הפלסטיניים בגדה המערבית הוא מכלי המים השחורים והגדולים על הגג, שנועדו לאחסן כמויות גדולות של מים לצריכה ביתית. על בתי המגורים הישראליים אין. סימן ההיכר הזה קיים גם בשכונות מזרח ירושלים, ובמידת מה אפילו בתוך שטח ישראל. מדוע הערבים

פרשת המכלים השחורים היא מרכיב אחד בסיפור מאבקי המים שבין ישראל לרשות הפלסטינית. דוברים פלסטינים וארגונים בינלאומיים מאשימים זה שנים את ממשלת ישראל בגזל מים מהפלסטינים. דו"חות של הבנק העולמי בדקו ומצאו שצריכת המים לנפש בישראל היא כ־300 ליטר ליום, בעוד שהפלסטינים צורכים רק כ־70 ליטר ליום.

אף שקיים הסכם מים בין ישראל לרשות הפלסטינית, לשני הצדדים טענות זה נגד זה. כולנו, יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים, צורכים מים מאותם מקורות, והבעיה היא כיצד לחלקם. רוב הדוברים הישראלים מסכימים שהפלסטינים אכן מקבלים פחות מים לנפש מהישראלים, אולם תולים את האשמה ברשות הפלסטינית. הטענות הישראליות הן שהפלסטינים קודחים מים באופן פיראטי בניגוד להסכמים, ושהם לא מקימים מפעלים לטיהור מים ולא משתמשים במי קולחין (בציבור הפלסטיני קיימת רתיעה משימוש במים מטוהרים). כמו כן, מערכות המים והביוב אצל הפלסטינים נחשלות, ובכמה מקומות כמו בהר חברון - הם גונבים מים מהצינורות של חברת מקורות.

אספקת מים בלתי סדירה

כך או כך, ברור לכולם שהמחסור במים אצל הפלסטינים מורגש הרבה יותר מאשר אצלנו. בעוד שאצלנו זרימת המים לבתים היא בדרך כלל תמידית, אצל הפלסטינים המים זורמים לבתים רק אחת לכמה זמן. מכלי המים הגדולים נועדו לאגור מים לימים שבהם לא מגיעים מים בצינורות.

מהנדס המים נאדר אל־חטיב מבית לחם, העומד בראש "אגודת ידידי כדור הארץ" הפלסטינית, אומר שיש הבדל בתכיפות אספקת המים בין האזורים השונים. בהר חברון, בבית לחם ובמחוז ג'נין המצב גרוע במיוחד, ובימי הקיץ מגיעים אצלם המים לבתים רק אחת לכמה שבועות. באזורי רמאללה, קלקיליה וטול־כרם המצב טוב יותר, ושם המים מגיעים יומיים־שלושה בשבוע. השכונות הערביות בצפון ירושלים מחוברות לרשת הפלסטינית ברמאללה, ולכן גם אצלם מוכרחים להציב מכלים על הגג לשימוש בימים שאין מים.

חוסר סדירות באספקת המים גורם להוצאות גדולות. בימים שאין מים בצינורות מצטברת בהם חלודה, המים מתלכלכים, ובצינורות נוצרים חורים. אם המים במכלים שעל הגג אוזלים צריך להזמין מים מחברות פרטיות, הגובות 25 שקל למ"ק במקום 5 שקלים שגובות העיריות. החברה הפרטית דורשת שיקנו את מלוא המים במכלית שהם שולחים, ולכן הפלסטינים מתקינים כמה מכלים על הגג. זהו התחליף המודרני לבור המים המסורתי שהיה פעם בכל בית ערבי.

מעניין שבכפרים הערביים הסמוכים להתנחלויות המים זורמים באופן סדיר ומלא. כיצד זה? נאדר אל־חטיב אומר שהשלטון הישראלי לא יכול לאבטח קילומטרים של צינורות מים למתנחלים, ולכן הוא דואג לאספקת מים לכפרים הסמוכים מאותה רשת של ההתנחלות; זה מבטיח שהפלסטינים לא יחבלו בצינורות.