שוק הכרמל - הגרסה המעונבת

הימים הם ימי הבועה העליזים של 2007. הכסף הגדול שמנוהל אצל חברות הביטוח, קופות הגמל וקרנות הנאמנות זורם ללא הפרעה לחברות אזוטריות. ללא ביטחונות אבל עם הרבה הרבה הבטחות. כל יזם עם קרקע חקלאית ברומניה הופך למלך בורסה קטן המחוזר על ידי גווארדיה פיננסית מעונבת, כזו שטרם

בימים ההם, כשהיו יותר מדי מלכים קטנים בישראל, זה הספיק. הכסף הגדול פגש את תאוות הבצע ובאמצע, איך לא, נמצאים גוזרי העמלות המעונבים - החתמים. העדות שלהם בבית המשפט חושפת התנהלות שהיא סממן לפרקטיקה מעוותת שהיתה מקובלת בימים העליזים ההם של 2007. ההסברים שלהם מגוחכים ונשמעים כמו מערכון של הגשש מ־1977. הנה עוד כמה הסברים המסתתרים בין המשפטים שלהם.

שאלה 1: כשאתה לא החתם המנהל, מה אתה בודק?

תשובת אהרון סמרה: כשאני לא החתם המנהל, אנחנו סומכים על הבודק של החתמים האחרים כי בסוף כולם עובדים עם כולם. שואלים אם הכל בסדר.

אי אפשר שלא להתפעל. שיטת סמוך הישראלית הכל כך מפורסמת מקבלת את ביטויה המתאים בשוק ההון. כולם סומכים על כולם, כולם עובדים עם כולם ולנו נשאר רק לשאול אם הכל בסדר, לעשות כמה טלפונים לחברים הקרובים שלנו המנהלים כספים של אחרים ולקבל הזמנות בהנפקה. בשבילו זו עוד הוראה במחשב, בשבילנו זו עמלה של כמה מיליונים.

שאלה 2: קראת את התשקיף? נפגשת עם הבעלים?

תשובת מאיר דלאל: הסתמכנו על היכרות עם החתם הראשי (אהרון סמרה - ג"פ). אתה לא יכול לקרוא את התשקיף ולהתעמק בו. עם הבעלים נפגשנו אחרי ההנפקה.

תשובת חתם נוסף: אתה יודע מה זה לבדוק חברה? מאות שעות. אתה לא יכול. הגיעו בסוף החודש איזה 15 תשקיפים, כל אחד 800 עמוד.

תראו, אני חתם בשוק כבר עשרות שנים. תמיד נהגנו ככה. אנחנו קבוצה קטנה של אנשים שחורשת את השוק ועושה אחלה כסף, אז למה להציק עם כל העניין הזה של לקרוא תשקיפים. אתם יודעים, תשקיף יכול להיות 200 עמודים במקרה הפשוט ו־800 עמודים במקרה המסובך. אתם לא באמת מצפים ממני לקרוא את כולם. מתי בדיוק חשבתם שאני אספיק לעשות כסף בשיטה הכל כך מיושנת הזאת? התפקיד שלי הוא בעיקר להביא את החיילים ביום ההנפקה. אם אני לא מבין כל כך מה אני מוכר להם, זה לא כל כך נורא. גם הם לא מבינים מה הם קונים.

שאלה 3: וזה שהייתם מנהלי קונסורציום, במה זה בא לידי ביטוי? הרי לא ביצעתם שום בדיקות וממילא הצטרפתם ביום האחרון.

תשובת מאיר דלאל: זה רק קטע של מכובדות. בהרבה מקרים שהחתם הראשי חושב שחתם כזה או אחר מוסיף מכובדות לתשקיף, אז גם אם הוא לא בדק את התשקיף ולא ליווה את כל התהליך, יש לו את היכולת לרשום אותו כחתם ראשי.

אצלנו זה כמו בשוק הכרמל. כל באסטיונר עושה כבוד לשכן שלו. אם הסחורה שלי רקובה, אני אבקש מהשכן מהבאסטה הקרובה לעזור לי לשווק אותה. באוניברסיטה קוראים לזה דוקטור של כבוד. אצלנו קוראים לזה פרופסור של המזומנים.

מה שמפחיד בכל הסיפור הזה הוא שלטענת הנתבעים, הכל חוקי וכשר למהדרין. אם יתברר שהחתמים פעלו כאן על פי החוק, הרי שמשהו בשגרת העבודה של אנשי השיווק הכל כך חלקלקים הללו צריך להשתנות. הכתובת נמצאת אצל יושב ראש רשות ניירות ערך החדש.