איך לחץ חברתי משפר את החיים?
עקרון העדר לא חייב לשרת רק רודנים ופרסומאים
חונכנו לזהות לחץ חברתי כסכנה. בבתי ספר מקדישים שעות כדי להכשיר ילדים להבין את סכנות הלחץ החברתי וללמוד להתגונן מפניו. דורות למדו על ניסוייו של סולומן אש, שבהם אנשים אמרו את ההפך ממה שחשבו רק כיוון שהוקפו באנשים שהשמיעו את אותה הדעה. המשמעת המצמררת שהפגינו נבדקי "ניסוי מילגרם", שהסכימו לענות אנשים במכות חשמל רק כי חוקר בחלוק לבן אמר להם שזוהי משימתם, העלו דיונים על הנזק שבהשתייכות "מוחקת" לקבוצה. תיאוריית "החלון השבור" שאימץ ראש עיריית ניו יורק לשעבר רודי ג'וליאני הושתתה על התובנה שהרושם שאחרים מבצעים פשעים מעודד אנשים לפשוע בעצמם. וגם מלקולם גלדוול ייחס ברב־המכר שלו "נקודת המפנה" השפעה רבה ומוחצת לפעולותיהם של אחרים על בחירותיו של היחיד.
אבל מה עם הצדדים החיוביים בלחץ החברתי? האם אפשר לרתום את הכוח החברתי הזה, העוצמתי כמעט כמו כוח טבע, לטובתנו?
טינה רוזנברג היא עיתונאית אמריקאית ידועה שזכתה בפרס פוליצר בזכות ספרים שפרסמה על זוועות המשטרים הרודניים בדרום אמריקה ועל מזרח אירופה אחרי נפילת הקומוניזם. ספרה השלישי שהתפרסם בארצות הברית לפני כחודשיים אינו תיעוד עיתונאי אלא תובנה חברתית עם המלצה בצדה: לחץ חברתי, על שמותיו השונים, הוא מהאמצעים היעילים והחזקים בעולם להשגת תוצאות. ואולי, במקום לגנות אותו ולהפקירו לידי רודנים, פרסומאים ושרלטנים אחרים, כדאי להיעזר בו למטרות טובות? לחץ חברתי נחשב לגיטימי בקבוצות ספורט וביחידות לוחמות בשדה הקרב, אך בזירה הציבורית ממשלות לא מתנסות בו, ונשענות על חקיקת חוקים ועל פרסום המלצות מנומקות. וניסויי הלחץ החברתי הקלאסיים מראים איך הוא משיג את מה שחוקים ונימוקים לא ישיגו לעולם.
הביטו בסיגריה, אומרת רוזנברג. העישון מפריע, מזיק לבריאות ולכיס, וגם לא נעים בפעמים הראשונות. רוב רובם של מיליארד מעשני העולם התנסו בכך לראשונה, ואימצו את ההרגל, בעקבות לחץ קבוצתי ורצון להשתייך ולהתקבל - וחרף המידע הרב שמגלה עד כמה אין בכך היגיון. ללחץ הזה אחראיות, בין היתר, שיטות שיווק של חברות הטבק, שהצליחו להכניס את הסיגריות לשלטי חוצות ברחבי אמריקה ולבין אצבעותיהן של דמויות ראשיות במאות סרטים הוליוודיים. אלא שרוזנברג מראה איך אפשר באופן מתוכנן ומתוזמר ליצור קבוצות חברתיות שלוחצות על אנשים להיפטר מהתמכרויות רעות ולהישמר מהן - ארגון "אלכוהוליסטים אנונימיים", לדוגמה, שמשיג שיעורים חסרי תקדים בגמילה מאלכוהול, ונשען על לחץ חברתי. היא גם מראה מחקרים שלפיהם הגורם הנפוץ ביותר לגמילה מעישון הוא לחץ מהסביבה.
גם במלחמה נגד האיידס ממשלות רבות נכשלו במשך שנים בניסיון לשדל בני נוער להשתמש בקונדומים. שיעורי חינוך מיני לא עזרו, וגם לא פרסום של מידע מפחיד או וידויי ידוענים שלקו במחלה. בני הנוער התחילו להשתמש בקונדומים רק משקיבלו את התחושה שהשימוש בהם הוא "אִין", ושזה מה שבני גילם עושים. מחקרים אחרים הראו שחולים בכל קבוצות הגיל הסכימו, סוף סוף, להישמע להוראות הרופאים ולהקפיד על דרישות הטיפולים בעיקר בתגובה למשובים וציפיות מחבריהם וסובביהם.
רוזנברג סוקרת שימושים רבים בלחץ חברתי למטרות טובות: קבוצות לימוד מהונדסות היטב באוניברסיטה הראו שיפור בהישגים, המיקרו־בנקאות מסייעת לרבבות עניים בעולם השלישי לשנות את מצבם הכלכלי, בין היתר בזכות ההתארגנות החברתית שנוצרת סביב ההלוואות הקטנות. גם בכלכלה דעת החברים היא המבדילה בין יזם לחייב.
זה שנים מדברים על "חוכמת ההמונים", שלפיה כמעט בכל נושא, בממוצע בין תשובותיהם של המוני אנשים אקראיים יהיה מדויק מתשובתו של גדול המומחים. אבל כוחם של ההמונים, הצד החיובי של העדריות, הטעם במצווה "אחרי רבים להטות" - אלה כבר רעיונות מורכבים יותר, ששווים עוד הרהור ובדיקה.