משפט שדה: גרוניס מחכה לביניש

וגר זאב עם כבש

סוגיית הקדנציה של נשיא העליון איחדה באופן פרדוקסלי בין קצוות פוליטיים

הסכמה מפתיעה נרשמה השבוע בין ח"כ יעקב כ"ץ (האיחוד הלאומי) לבין עיתון "הארץ". שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן קבע ב"חוק הקדנציות" שלנשיא ביהמ"ש העליון יוכל להתמנות רק מי שנותרו לו לפחות שלוש שנות כהונה. לכן, לאחר פרישתה של הנשיאה ביניש בפברואר 2012 לא יחליף אותה השופט אשר גרוניס, שייוותרו לו פחות משלוש שנים, אלא השופטת מרים נאור. כ"ץ רוצה את גרוניס ולכן הוא מציע לקצר את התקופה בחוק לשנתיים. "הארץ" במאמר מערכת משלשום ("להבטיח את הסניוריטי") תומך במהלך מפני שלשיטתו פרידמן חיבל בשיטה הראויה למינוי נשיאי העליון.

להסכמה הגיעו שני הצדדים מטעמים הפוכים, אך שגויים. כ"ץ מעדיף את גרוניס השמרן בכל הקשור להרחבת השפיטות והתערבות הבג"ץ. לאחר פרישת ביניש צפויים להתמנות ארבעה שופטים למינוי קבוע בעליון. כ"ץ מצפה מגרוניס שיביא לבחירת ארבעה "תואמי גרוניס" שירסנו בעתיד את בג"ץ.

נשיאת בית המשפט העליון השופטת דורית ביניש

"הארץ" כמובן שאינו שותף לאג'נדה זו. לשיטתו, יש לדבוק ב"סניוריטי" מפני ש"כל שופט עליון יכול וראוי לכהן כנשיא". בבחירת רמטכ"ל (וכל מינוי אחר בשירות הציבורי) איש לא חושב שכל אלוף יכול וראוי להיבחר לרמטכ"ל, אלא בוחרים את המתאים ביותר. כדי להחריג את העליון מגויס נימוק מופרך: פשוט אין אפילו שופט אחד שיש לו את כישורי הניהול הנדרשים מהנשיא העליון.

היעדר כישורים אלו, בין היתר, הוביל את המערכת בשני העשורים האחרונים לעברי פי פחת של קריסה, עומס וסחבת בלתי נסבלים.

דרוש נשיא עם אופק

מורכבותו של תפקיד נשיא ביהמ"ש העליון מחייבת זמן

מערכת השפיטה כוללת חמישה מחוזות שיפוט, עשרות בתי משפט, מאות שופטים, רשמים ואלפי עובדים, והיא מסתייעת בספקים חיצוניים במיליארדי שקלים. בדיקה אמיתית איך העסק מנוהל תוביל למסקנות עגומות ביותר. את חלקן ניתן לקרוא בדו"ח מבקר המדינה על פרויקט המחשוב האומלל.

הנשיא ברק ניסה לקדם רפורמה לחלוקה אחרת של ערכאות השיפוט לפי המלצת ועדת אור (ערכאה דיונית, ערכאת ערעור, ביהמ"ש העליון) ונכשל. הנשיאה ביניש, לעומתו, דוחפת רפורמה מנוגדת — הקמת ערכאת ערעור נוספת בין המחוזי לעליון, וסביר להניח שתיכשל. אחרי שנים ארוכות שהסחבת לא יורדת מסדר היום, הוחלט להזמין חברת ייעוץ חיצונית שתבדוק ותגיש מסקנות.

כמובן שהאחריות לכישלון אינה מוטלת רק על הנשיא. מלבדו, שותף לאחריות הניהולית של הצדק בישראל גם שר המשפטים. אלא שבעשור האחרון, כיהנו עשרה(!) שרי משפטים, כך שאף אחד לא הצליח להטביע חותם אמיתי. השיאן, אגב, היה פרידמן שתוך שנתיים וחודש בתפקיד הצליח במשהו - הקמת בימ"ש מחוזי במחוז מרכז. "חוק הקדנציות" הוא תרומה נוספת שלו - לטעמו, ובצדק בגלל מורכבות המשימה הניהולית, אין טעם במינוי נשיא שאין לו אופק כהונה של שלוש שנים לפחות.

חשיבותו של יום

דוברות ביהמ"ש מקפידה על קוצו של יוד, של גרוניס

החוק קובע שאת נשיא ביהמ"ש העליון בוחרת הוועדה לבחירת שופטים. שיטת "הסניוריטי", שלפיה בוחרים בזקן השבט, התקבעה כמסורת שנועדה גם לחלוק כבוד לוותיק ביותר וגם להימנע מפוליטיזציה שתעכיר את יחסי השופטים. כשברק דחף למינויה של ביניש, היה ברור לכל מי שמחזיק לוח תאריכי לידה שהוא ממנה את הנשיאה הבאה.

נימוק ה"פוליטיזציה" אינו רציני. לפחות אל מול מה שמונח על הפרק - ניהול מערכת מורכבת. ומדובר בשופטים עליונים שניתן לצפות מהם ל"קמפיין" מכובד, וכיבוד החלטת הוועדה לבחירת שופטים.

אגב קמפיין, ההודעה המצחיקה ביותר זה שנים שיצאה מדוברות ביהמ"ש נחתה שלשום בדוא"ל של כתבי המשפט (לא נגענו): "לאור פרסומים שגויים הנוגעים לאופק הכהונה של שופט ביהמ"ש העליון אשר גרוניס, מבקש כבוד השופט להבהיר את הפרטים העובדתיים להלן: השופט אשר גרוניס יליד 17.1.1945. במועד פרישתה של הנשיאה ביניש ביום 28.2.2012, ייוותר לשופט גרוניס אופק כהונה של שנתיים עשרה חודשים ו־19 ימים. דהיינו להשלמת אופק כהונה של 3 שנים כנדרש על פי חוק הקדנציות יחסר חודש ו־11 ימים".

הפרסום השגוי שאליו מתייחסת ההודעה הוא מאמר המערכת של "הארץ" שקצב לגרוניס שנתיים ושמונה חודשי כהונה - כלומר "מחסור" של ארבעה חודשים לסף הנכסף של כס הנשיאות. גרוניס מתקן: לא ארבעה, רק חודש ו־11 ימים.

מטרת התיקון, לפיכך, היא שאם "הסניוריטי" כה חשוב (לח"כ כ"ץ, למערכות "הארץ" והשפיטה), יכולה ביניש להקדים בשישה שבועות את פרישתה ולאפשר את מינויו של גרוניס, כפי שהקדים נשיא ביה"ד הארצי לעבודה סטיב אדלר כדי להכשיר את מינויה של נילי ארד. מחווה כזו בהחלט עדיפה על שינוי חוק למטרות פרסונליות - צעד פסול כשמדובר באריה דרעי, וגם כשמדובר בשופט גרוניס.