מאבדים אמון
העולם מתחיל להבין את משמעות המשבר באירופה, ומתכונן למשבר פיננסי רחב יותר
אירופה צלחה לאחרונה שלב קריטי נוסף במשבר החוב, שלב שגם בו לא נוצר כל שינוי אמיתי. בכל סיבוב שכזה אירופה דוחה את הקץ, אולם בסופו של דבר כמעט בלתי נמנעת האפשרות שמדינות מהאיחוד תצטרכנה "לפרוש להתאוששות בבית החולים של הכלכלה, כצעד ראשון היכול להוביל להיפרדות", כפי שנכתב
כיום כבר ברור לכל כי יוון היא חדלת פרעון. מעשית, היא אינה יכולה לפרוע את חובותיה באופן עצמאי כפי שכולם כבר יודעים, בעיקר הנושים. יוון למעשה אינה מייצרת את ההכנסה הדרושה למימון הוצאות המחייה השוטפות שלה, עוד לפני החזרי המשכנתה.
הבעיה היא שהנושים של יוון הם בעיקר הבנקים במדינות החזקות. מי שנסע במדינות הפריפריה של אירופה בשנים האחרונות וראה את שלטי הענק הכחולים עם טבעת הכוכבים הצהובים של האיחוד, שלטים המספרים על כך שהכביש המרשים הזה הוקם בסיוע במימון של האיחוד, יכול להתרשם כי מדובר ב'מתנה' שקיבלה המדינה. בפועל מדובר בחובות אשר גויסו מבנקים אירופיים, בעיקר בנקים הפועלים במדינות החזקות של האיחוד, גרמניה, אוסטריה, הולנד, צרפת ועוד. יוון מתקשה לייצר תוצר שיאפשר להחזיר חובות אלה.
לא בכדי נוצרת התגייסות של מדינות אלה כדי לסייע ליוון. למעשה, הן מסייעות לעצמן ולבנקים שלהן בקבלת החובות מיוון, אלא שמדובר בדלת מסתובבת: הכסף ניתן ליוון אבל בפועל הוא עובר בדלת מסתובבת ועושה את דרכו אל הבנקים המלווים, הפועלים כאמור במדינות המסייעות ליוון.
במילים אחרות, המדינות החזקות של האיחוד מסייעות לעצמן ולא ליוון. תקוותן היא שבתמורה לפירעון החובות שלה, יוון תיכנס למהלכים של הבראת הכלכלה שלה, מהלכים אשר יובילו ליכולת פרעון עצמאי של החוב, בעתיד.
בכך המדינות המסייעות רק קונות זמן. נראה כי ליוון ייקח שנים רבות, אולי עשור ואולי אף יותר מכך, כדי להגיע למצב שבו כלכלתה מאפשרת לה לפרוע את חובותיה. במילים אחרות, נראה כי הסיוע הנוכחי לא יעזור והוא למעשה כוסות רוח בלבד.
על פי התנהגותם של השווקים בעולם, נראה כי המשקיעים לא "קונים" את העניין. הם מבינים את עומק המשבר ונראה כי האירו הולך ומאבד ממעמדו כגב חזק לדולר. אגב כך, השווקים מתכוננים למשבר חריף יותר.
העולם לא קונה את זה
הדבר מקבל ביטוי בכמה שווקים. ראשית, ערכו של היורו הולך ונשחק בצורה בולטת מול מטבעות רבים, מלבד הדולר. מתחילת החודש היורו נחלש בכ-2.2% מול שאר המטבעות מלבד הדולר. מול האחרון היורו נשחק בכ-1.7% מתחילת החודש, כך שנראה כי היורו מאבד ממעמדו – לא רק מול הדולר. ניתן להניח כי, כפי שאנו חוזרים ומציינים בטור זה, אילו לא היתה סלידה כה גדולה מהדולר, אם הוא היה נחשב לאלטרנטיבה ראויה, היורו היה צונח מולו ומול שאר המטבעות עקב משבר החובות.
גם העלאת הריבית התמוהה שהיתה באירופה בשבוע שעבר לא סייעה לו ליורו. ההנהגה הכלכלית של אירופה מתקשה להשתחרר ממדיניותה המוניטארית הנוקשה באופן מסורתי והיא מעלה ריבית, כתרופה לכל מחלה. למרות החלטת הריבית והרחבת הפער מול הדולר, היורו אינו מקבל את אמון העולם והוא הולך ונחלש.
התנהגות נוספת המעידה על כך, היא הקשר המתרופף בין שערו של היורו לבין מחיר הזהב, הנקוב בדולרים. לאחרונה, אנחנו רואים את הזהב מתחזק במקביל להיחלשות היורו ולא להיפך, כפי שהיה בשנתיים האחרונות. הסיבה היא שלא הדולר או היורו הם האלטרנטיבה, אלא הזהב. בעוד ששער היורו יורד קלות, מחיר הזהב עולה כיוון שחלק מהעולם בורח משניהם, גם מהיורו וגם מהדולר, ורץ אל הזהב.
במקביל לשינויים אלו, אפשר לראות את המטבע השוויצרי, הפרנק, מתחזק באופן מרשים מול כלל המטבעות ולאחרונה, גם אל מול היורו. העולם בורח אל חוף המבטחים של הפרנק השוויצרי הישן והטוב. לאחרונה, לאחר תקופה שבה היורו שמר על ערכו למרות המשבר, הוסר האבק מהאלטרנטיבה השוויצרית והעולם מצביע ברגליו.
היציבות היחסית שנוצרה בשער היורו אל מול הדולר, מעוררת שאלות לגבי האלטרנטיבות. העולם כאמור לא "קונה" את פתרון המשבר ביוון והוא מחפש אלטרנטיבה. אין ספק כי המשקיעים בעולם מכינים את עצמם למשבר פיננסי נוסף, שיהיה או לא יהיה, באמצעות בריחה את חופי המבטחים בדמות הזהב והפר"ש. זהירות כזו מתחייבת מכל אחד ואחת מאיתנו, בעיקר מאלו המנהלים את כספם של אחרים.
ד"ר גדעון בן נון הוא מנכ"ל שקל אג'יו המתמחה בניהול סיכונים ובניהול עושר משפחתי
