שכחנו מישהו?
האידיאולוגיה של נתניהו הפקירה את הציבור
האם הקפיטליזם פשט את הרגל, כפי שהיה אפשר להסיק מהקריאות בהפגנת המחאה בתל אביב במוצאי שבת? לא, הוא לא. האם מדיניות השוק החופשי, הגלובליזציה, עידוד הפרטת נכסי המדינה והעברתם לידי ידיים פרטיות היו בעצם תיאוריה שגויה? לא, הם לא. אז איך קרה שהמדיניות שחרת ראש הממשלה בנימין
נתניהו מאמין אדוק בשוק החופשי. תן תמריצים והקלות למשקיעים, ותקבל בתמורה יותר מקומות עבודה, יותר הכנסות ממסים, יותר תחרות. לכאורה יש רציונל במשוואה הזו. רק שבלהט הקפיטליזם נתניהו שכח דבר בסיסי: דרכם של אנשי העסקים הפרטיים למקסום רווחיהם לא תמיד עוברת דרך טובת האזרח הפרטי.
כך קרה שבעשרות השנים האחרונות כל הרפורמות וההפרטות של הממשלות שכחו להביא את האזרחים בחשבון.
קחו למשל את המלצות ועדת בכר, שחייבו את הבנקים להיפטר מקופות הגמל ומקרנות הנאמנות שלהם. ההמלצות הללו לא כללו אפילו לא סעיף קטנטן שיגן על הציבור מפני עלייה מטאורית בדמי הניהול. כך, גם בעת הכנסת כספי הפנסיה אל הבורסה לא הובאה בחשבון מדיניות השקעה פרועה של הכסף באג"ח קונצרניות מסוכנות במיוחד שמחייבת פיקוח קפדני.
קפיטליזם אינה מילה גסה כלל ועיקר. אלא שעולה הרושם שבדרך ליישום כלכלת שוק חופשי בישראל, מקבלי ההחלטות שכחו את הנכס החשוב ביותר שיש למדינת ישראל - אזרחיה.
