פיקוח כן, אבל בכמה?
פיקוח אקטיבי על גני הילדים הוא ברכה לכל הורה, אך גלגול עלות נוספת על ההורים היא בלתי אפשרית
1. לפני שבע שנים גיליתי שבגן של הבן שלי יש שיטה יצירתית לחלוקת תפוח אחד ל־14 ילדים, יש הוראה לפטם את הילדים בפחמימות כדי שיסתפקו בכדור בשר אחד בארוחת צהריים ועוד כמה פעלולים קמצניים ומסריחים, אך חוקיים. אנחנו, ההורים הנסערים, חיפשנו בנרות מישהו שמפקח על גנים פרטיים וישלול
2. לכן החוק, אם ייאכף - והכוונה לפיקוח אקטיבי שיוודא שיש באמת איש צוות לכל חמישה ילדים, שהמקום בטיחותי ושהצוות בריא בנפשו - הוא ברכה שצריכה לשמח ולהרגיע כל הורה.
3. רגע. עוד 1,000 שקל בחודש? אז מהשנה הבאה, החינוך של שתי הקטנות יעלה 7,000 שקל מינוס הנחה סמלית? מאיפה משפחה ממוצעת, שגם ככה מסיימת כל חודש במינוס של כמעט 2,000 שקל, תמצא עוד 1,000 שקל לחודש לילד בגן פרטי?
4. הילדים שלנו הם הדבר הכי חשוב בחיינו, גם כשהם מעצבנים ומעייפים. בשבילם אנחנו מוכנים להתמודד עם בוסים מעצבנים, משכנתה שערורייתית ולעגל את הפינות של חלומות נעורינו. כדי לתת ליורשי העצר את הטוב ביותר, הורים רבים מוותרים על שירותיהם השנויים במחלוקת של מעונות ויצו ונעמת, ומוכנים לשלם הרבה בשביל הגן הכי טוב. מה זה עוד 1,000 שקל לחודש בשביל גן יותר מפוקח ובריא?
5. השיטה מצלצלת מוכר: בואו נעביר חוק בלי לחשוב על המשמעות התקציבית שלו. יש פה ציבור של 6 מיליון טמבלים שישלמו את החשבון, אבל הציבור הזה קם מהספה וניער את האדישות מעליו. כבר היום בצהריים יצטרף סעיף הגנים לדרישות האקטיביסטים משדרות רוטשילד, יתוכננו לפחות שתי הפגנות חדשות, ברחבי הארץ יצוצו "גני הורים" כאלטרנטיבה לחינוך הפרטי היקר והכיסאות של הממשלה והכנסת, המנותקות כל כך, ירעדו עוד יותר.
