משפחת פן־יפרח: "אנחנו לא יכולים להפוך פתאום לעורכי דין"

מי אתם: איריס פן (36) ורונן יפרח (39), שחקנים, הורים לאילה (6, עולה לכיתה א') ולמיכאל (2). שוכרים דירת 100 מ"ר באזור כיכר רבין בתל אביב. איריס: "בשנתיים האחרונות התחלנו לעסוק בדברים נוספים - אנחנו כותבים הרבה ומביימים, ואני פתחתי עסק שמארגן מסיבות יומולדת בסגנון של פעם. זאת התפתחות טבעית עבורנו, אבל המצב הכלכלי הוא שנתן לנו את הדחיפה. מפני שאנחנו לא באים עם כסף, אנחנו מחפשים פרויקטים שלא ידרשו מאיתנו השקעה ראשונית גדולה. לאחרונה התחלתי גם לעבוד עם אוטיסטים".

הפנים של מעמד הביניים צילום: אוראל כהן

מעמד הביניים: "אנחנו מגדירים את עצמנו מעמד ביניים, בדיוק האנשים שחווים את הפער בין הכנסות והוצאות. אם עד לפני שנתיים יכולנו להרשות לעצמנו לחסוך ולנסוע לחו"ל פעם בשנה וחצי, אפילו בתקופות שבהן היתה לנו פחות עבודה, עכשיו אנחנו בכלל לא חולמים על זה, ולא בגלל הילדים, כי ילדה היתה לנו גם קודם".

בעקבות התגובות איריס פן-יפרח: "לא מבקשים רחמים; סוף סוף יש לנו יכולת לקחת את המושכות בידיים" בעקבות גל התגובות הגדול שהציף את אתר "כלכליסט" בעקבות הכתבה על "הפנים של מעמד הביניים" - בני הזוג פן-יפרח, מגיבה כאן איריס פן-יפרח על הביקורת שנמתחה נגדם ואומרת: "אל תתנו לדעות הקדומות להשפיע עליכם" כתב כלכליסט, 13 תגובות לכתבה המלאה 

הוצאות: שכר דירה: 5,400 שקל לחודש. ארנונה: 750 שקל לחודשיים. גן לתינוק: 3,000 שקל לחודש. צהרון לילדה: 1,000 שקל לחודש. "רק לקנות ספרים לכיתה א' זה 350 שקל".

סיוע מההורים: "יש קצת, הם נותנים כמה שהם יכולים. לא חונכנו לקחת מההורים ולכן אנחנו משתדלים לא לבקש מהם, אבל כשאנחנו מגיעים לחריגה, אין ברירה אלא להיעזר בהורים. למשפחה יש דירה בפתח תקווה שרונן שיפץ במו ידיו, ואחותי ואני מתחלקות בשכר הדירה ממנה. זה לא כסף גדול, אבל זה עוזר".

אוברדרפט: "ברור שיש. כשהיתה לנו ילדה אחת עוד הסתדרנו, אבל מאז שנולד לנו הילד השני, והזהירו אותנו מראש שזה הולך להיות קשה, יש פתאום הוצאות הרבה יותר גדולות. היו לנו גם פרויקטים שלא הצליחו. ככה זה בחיים".

פריפריה: "אם נעבור זה יהיה לצפון או לדרום הרחוק. היתה תקופה שבה חשבנו על גבעתיים או על רמת גן, אבל ראינו שמבחינת מחירים זה לא ממש משתלם. לעבור לבת־ים או חולון זה לא בשבילי — אני עוף מוזר מדי בשביל המקומות האלו".

מה צריך לעשות: "המדינה חייבת להתחיל לדאוג לאמנים שלה. אבא שלי, שהיה צייר בתקופה שחי בהולנד, סובסד שם על ידי הממשלה. אנחנו אנשים יוצרים ולא יכולים להפוך פתאום לעורכי דין. אנחנו לא מפונקים ועושים הרבה מעבר למשחק".