מה ויקיפדיה עשתה לכלכלה?
אחרי ההנאה משגשוגה מגיעה מסקנה מרעישה
בהרצאות שאני משמיע בחודשים האחרונים אני נוהג לשאול את הנוכחים כמה מהם עיינו בתנ"ך בשבוע האחרון, וכמה בויקיפדיה. לאחר כמה ניסיונות, אני כבר לא מופתע מן התוצאה. יותר ממחצית האנשים בקהל משתמשים בויקיפדיה מדי שבוע. בתנ"ך אחדים. איך קרה הדבר, שאתר אחד הפך לפופולרי יותר מספר
מילים רבות נשפכו על הפופולריות של פייסבוק. גם ההצלחה האדירה של אתרי גוגל, ממנוע החיפוש ועד יוטיוב, מרשימה. אבל העובדה שויקיפדיה טיפסה למעמד של אחד מחמשת האתרים המבוקשים ביותר באינטרנט היא המדהימה מכולם. יצירה, כמעט יש מאין, של אנציקלופדיה חלופית למקורות המידע המסורתיים והסמכותיים, בתוך תקופה קצרה וכמעט ללא מימון, היא פלא עולם ממש. אם נסמכים על העקרונות המוכרים של האדם הרציונלי, ויקיפדיה היא התגלמות הבלתי אפשרי. לא היה לה מראש שום סיכוי להיווצר, בטח שלא לשרוד עד הלום. ולא רק שנוצרה - היא רק ממשיכה להתחזק.
כנס ויקימאניה העולמי הוא המקום שבו נפגשים, כבר שבע שנים, מתנדבים, חובבים וחוקרים של התופעה הויקיפדית. השנה התקיים הכנס העולמי הזה בחיפה. אחד מאורחי הכבוד של הכנס היה פרופ' יוחאי בנקלר מאוניברסיטת הרווארד, מומחה לחוק, משפט וחברה בעידן הדיגיטלי. הרצאת הפתיחה המרכזית שנשא נדרשה לחידת קיומה של ויקיפדיה ולסתירות בין הצלחתה לבין תפיסות היסוד של התנהגות האדם.
בפרפרזה על גליליאו, הסביר בנקלר, "ויקיפדיה היא בלתי אפשרית, ואף על פי כן נוע תנוע". הגיע העת, הוא אומר, להודות שהיא אינה פלא, ולא היוצא מן הכלל. פשוט טעינו בהנחות שלנו לאורך כל הדרך. עלינו למחוק את כל האקסיומות שהובילו אותנו לחשוב שויקיפדיה אינה אפשרית. לרוע המזל, האקסיומות האלה הן הבסיס של החשיבה הכלכלית של הדורות האחרונים - הטענה ששאיפתו היחידה של הפרט היא למקסם את תועלתו האישית.
בתחומי חשיבה שונים חזרנו ועשינו את הטעות הזאת. ועכשיו, אומר בנקלר, הגיעה השעה לשינוי מהותי באופני החשיבה בדיסציפלינות רבות. ללא שינוי פרדיגמטי בתחום אחר תחום, המציאות, כמו במקרה ויקיפדיה, תשוב ותיראה לנו כפלא במקום הדבר ההגיוני היחיד.
הביולוגיה, ובראשה גדולי הוגיה כמו ריצ'רד דוקינס, טעתה לחשוב שסוד החיים הוא האגואיזם. תורות עדכניות יותר מצליחות למצוא דווקא ביסוס ביולוגי לאלטרואיזם. במקום להמשיך בחיפוש אחר הגן האנוכי, ניטיב לעשות אם נחפש את הגן האלטרואיסטי. הכלכלה הקלאסית טעתה לחשוב שהיד הנעלמה מייצרת תוצאות אופטימליות אם כל אחד דואג אך ורק לאינטרסים הפרטיים שלו. חקר הביצועים הקלאסי, למשל זה שבעבודותיו של קנת' ארו, ניבא במשך שנים שהתנהגויות רצויות כמו תרומת דם יושגו רק אם נתגמל אנשים באופן חומרי. והנה, פלא פלאים: דווקא במדינות כמו בריטניה, שבהן בנק הדם מושתת על התנדבות, יש מאגרים גדולים בהרבה של דם בהשוואה למדינות שבהן הדם לצרכים רפואיים נקנה בשוק תמורת כסף. בנקלר מציג גם ממצאים מתחום הפסיכולוגיה החברתית, שמראים גם הם איך התנהגויות של שיתוף פעולה והתנדבות, התחשבות הדדית וקהילתיות נפוצות הרבה יותר ממה שהמודל הכלכלי של האדם האגואיסט היה מנבא.
וכך קרס המודל הניאו־קלאסי. ההשלכות הפוליטיות אינן קשות להבנה. המסקנות הניהוליות והכלכליות קרובות עוד יותר. בקרות של רגולציה, שיטור ומקל וגזר הן חדשות ישנות. אם מקבלים את הניתוח החדש/ישן הזה, השיטה הנכונה לנהל אנשים, חברות ומדינות היא פחות מערכות תגמול ויותר תחושת שיתוף. פחות כסף ובונוסים, יותר תקשורת, אמפתיה ומוניטין. ופתאום גם ויקיפדיה נראית כלא יותר מהתפתחות טבעית.
