ימי ערבות הדדית

ענף התקשורת והרגולציה השולטת בו לא חדלים מלספק רשת מסועפת של תסריטים, משוואות עם מספר רב של נעלמים, וחוסר ודאות מהותי לגבי העתיד. החלטות שנתקבלו בעבר נתקלות בשינוי המציאות שעליה התבססו, מדיניות שלא נקבעה באופן מוסדר מתמודדת עם טלאי החלטות שמקבלים גורמים שונים במשרדי הממשלה,

היום (א') שוב קיבלנו הוכחה לתמהיל המשוגע שמרכיב את רגולציית שוק התקשורת, אך לא דווקא מתמונת האירועים על פני השטח, אלא מעיון בגורמים שהביאו ליצירתם. קריאת החלטתו מהיום של השופט סולברג בעניינה של מרתון טלקום אמנם מטילה צל מסויים על יכולתה של גולן טלקום להמשיך ולהפוך למפעילת סלולר חדשה בישראל, אך הסיבות שגרמו לשופט להגיע להחלטתו יכולות לשרת דווקא צד שלישי שהיה מעורב בעתירה רק כמשיב.

סולברג מציין בהחלטתו כי עד לשלב מסויים כבר עמד לדחות לגמרי את עתירתה של מרתון, אולם אז הציגה בפניו מרתון את פרוטוקול הדיון שבו החליטה ועדת המכרזים לפסול את סלקט תקשורת, לאחר שהאחרונה לא העמידה ערבות במועד הנדרש, ולהכריז תחתיה על גולן טלקום כזוכה. מרתון טענה כי ועדת המכרזים אף לא טרחה לדון בהפרש שבין הצעות מירס, מרתון וסלקט, שנעו באיזור ה-700 מיליון שקלים, לבין גולן טלקום, שהציעה 360 מיליון שקלים והפסיקה להציע מחירים גבוהים יותר בשעות הצהריים של יום המכרז.

היעדר הדיון בהפרש זה, טוען סולברג, תמוה, ולפיכך הוא קיבל באופן זמני את עמדתה של מרתון, הורה על הוצאת צו זמני המעכב את המשך השימוש של גולן טלקום ברישיון שקיבלה, ודחק בוועדת המכרזים לפרט בפניו את השיקולים שהובילו אותה לאשר את זכייתה של גולן טלקום. מי עוד מוטרד מההפרש בסך 345 מיליון השקלים בין הצעת גולן טלקום להצעת סלקט? מירס, שפנתה לפני שבוע במכתב למשרד התקשורת, ודרשה להפחית בדיעבד את הערבות בסך 705 מיליון שקלים ששילמה, בטענה כי משנסתלקו מרתון וסלקט מהמשחק, הרי שמירס וגולן הן הזוכות היחידות, ולפיכך אין מקום להפרש סכומים ענק שכזה.

אך למירס טענה נוספת – היא מציינת במכתבה למשרד התקשורת כי על פי תנאי המכרז, באם היו ניגשות שתי מתמודדות בלבד, היתה כל אחת זוכה באופן אוטומטי ברצועת תדרים אחת בעלות המינימלית, כלומר בתשלום של 10 מיליון שקלים בלבד. כעת, טוענת מירס, כאשר נפסלו שתי החברות שלא העמידו ערבות כנדרש, יש להכריז כי למעשה התמודדו במכרז רק שתי חברות – מירס וגולן טלקום – וכל אחת מהן תידרש לשלם רק 10 מיליון שקלים. מירס, על פי תסריט זה, תקבל בחזרה 695 מיליון שקלים מתוך הערבות ששילמה, וגולן תקבל בחזרה 350 מיליון שקלים (אם כי מירס כמובן אינה דואגת לאינטרסים של גולן אלא לעצמה, ולפיכך לא מציינת את האפשרות שגולן תזכה להחזר האמור).

מחד, החלטתו של סולברג בעתירתה של מרתון משרתת אתעמדת מירס – סולברג טוען כי תמוה בעיניו כיצד לא נימקה ועדת המכרזים את בחירתה האוטומטית בגולן, לאור ההפרש העצום בין הסכום שהציעו שלוש הקודמות לה והסכום שהציעה גולן. למעשה, תשובת פרקליטות המדינה בשם ועדת המכרזים ומשרד התקשורת לעתירתה של מרתון מעלה שוב את הטיעון שבו נקטה ועדת המכרזים באופן עקבי – מטרת המכרז היתה להכניס תחרות חדשה לשוק הסלולר, לא להניב הכנסות גבוהות לקופת המדינה. צירוף החלטתו של סולברג ועמדת המדינה מחזקת לכאורה את האפשרות שוועדת המכרזים תיאלץ להתמודד באופן רציני יותר עם תביעתה של מירס להפחית את הערבות ששילמה, ואולי אף להפחית את שתי הערבויות (של מירס וגולן) ל-10 מיליון שקלים בלבד.

אלא שמאידך, שמטרת עתירתה של מרתון היתה להחזירה למשחק ולסלק את גולן טלקום. אם ישתכנע השופט כי החלטת ועדת המכרזים היתה שגויה, יבטל את זכיית גולן טלקום ויכריז כי מרתון תוכל לנסות ולהעמיד שוב ערבות בגובה זכייתה המקורי (710 מיליון שקלים), הרי שבשלב זה תגבר דווקא יכולתה של ועדת המכרזים לדחות את דרישתה של מירס לקבלת ההפרש בינה לבין גולן טלקום – כאשר מרתון, שהציעה סכום הגבוה ממירס, תזכה ברישיון, כל טענותיה של מירס לגבי ההפרש בין הסכומים יעלמו.

כך ממתינות הן ועדת המכרזים והן מירס לתוצאות עתירת מרתון – דחיית עתירתה של מרתון תאפשר לכאורה למירס להצטייד גם בדעתו של סולברג כעדות לצורך להשיב לה חלק גדול מהערבות ששילמה, אם לא כמעט את כולה. קבלת עתירתה של מרתון - באם לא ישתכנע סולברג מנימוקיה המעודכנים של ועדת המכרזים - תחזיר את מרתון למשחק, ובאם תצליח מרתון להעמיד כעת ערבות ולקבל את הרישיון תמצא לצידה מירס שוב את הזוכה המקורית במכרז, שגם בחלוף ארבעה חודשים ממועד סיומו עוד לא התייאשה. כך נעים להם מאות מיליוני שקלים המיועדים לערבות באמצעות מכתבים מעורכי הדין של החברות השונות, עד שהמכרז הבלתי גמור הזה יואיל סוף סוף להסתיים.