ארה"ב ואירופה במסלולים נפרדים

בשיאו של המשבר הנוכחי, רק לפני מספר שבועות, נראה כי כל העולם שקע בסירה אחת. המשבר הפיננסי של אירופה תלוי כמשקולת לרגלי הכלכלה האירופית וגורם לה לשקוע. המשבר של אירופה גם מאיים על הכלכלה הגדולה בעולם, הנמצאת מעברו השני של האטלנטי. כן, זה כמה חדשים נראה היה כי אין כל

בשבועות האחרונים ניתן להבחין בהיפרדות בתהליך המשברי של השתיים. אירופה ממשיכה להידרדר ללא פתרון, לא במישור הפיננסי ולא במישור הריאלי הצולע. לעומתה, נראה כי ארה"ב נכנסת אט אט למסלול חיובי יותר. מצבה רחוק מלהיות מלבב ומעורר ביטחון, אולם היא מראה יציבות ברמת פעילות נמוכה.

ארה"ב: דופק נמוך ויציב

תמונת המצב של ארה"ב מעניינת למדי. הכלכלה הורידה דופק והורידה את דופק הפעילות בשנים האחרונות, עם שיעור אבטלה יציב למדי הסובב סביב 9% מזה כשנתיים. הפעילות הצרכנית גדלה בשיעור הנע בין 1.5% ל-2%, בדומה לקצב הגידול באוכלוסייה. הריבית נמוכה וכך גם מחירי הדיור. הממשלה אינה מגדילה את הוצאותיה, וגם ההשקעות כמעט ואינן גדלות. סיכום הדברים הוא שהתוצר גדל בקצב הדומה לגידול בצריכה הפרטית זה כמה רבעונים.

יש נקודות אור נוספות בכלכלתה של ארה"ב. המשבר הפיננסי נמצא תחת טיפול וניטור בשנים האחרונות, עם הודאה בבעיות ונכונות לקבל החלטות קשות. תמונת המצב הנוכחית היא שהמערכת הפיננסית בארה"ב 'טובעת' בנזילות, גם אם היא לא מזרימה אשראי לפירמות ולמישקי הבית. קיימות החלטות פתוחות, כגון עידוד התעסוקה והתשתיות, אשר כנראה תיושמנה בשנת הבחירות הקרובה. מחירי הדיור הנמוכים מקילים במקצת על האזרח ונראה כי היציבות נוסכת ביטחון וסיכוי לשינוי. נתוני הכלכלה השוטפים מספקים אינדיקציה לכך בשבועות האחרונים.

קשה לומר כי הפרופיל האמריקאי הוא טוב ונטול סיכונים, בהם יחס חוב לתוצר העולה על 100%, אבל התמונה הריאלית היא יציבה.

אירופה: בתהליך של גסיסה

לעומת ארה"ב, המצב באירופה חמור. המשבר הפיננסי הולך ומרעיל את היבשת והוא מתחיל לאיים גם על המדינות שאינן חולות בהווה. בסופו של דבר קיים חשש כי חדלות הפרעון של חלק מהמדינות, תחלחל אל הבנקים ואל קרנות הפנסיה במדינות הפחות חולות של אירופה, בהן גרמניה, הולנד, אוסטריה וצרפת. דרך המוסדות הפיננסיים במדינות אלה, המשבר יגיע אל האזרח, דבר אשר ישנה את מהלך המחלה.

נראה כי המשבר הפיננסי של אירופה רחוק מפתרון אלא הולך ומסלים, וכך הוא גורר את הכלכלה כלפי מטה. הצמיחה ביבשת נעה סביב ממוצע של 0.5%, כשהיא שלילית בחלק מהמדינות וחיובית אך מתונה, בשאר. הצרכן האירופי משותק והייצוא המניע את המדינות החזקות, צרפת וגרמניה, נחלש עם המשבר העולמי. במילים אחרות, המשבר הפיננסי של אירופה מתדלק את המשבר הריאלי וחוזר חלילה.

בתוך כך, היעדר היכולת של המנהיגות האירופית לטפל במשבר דוחפת בכיוון של הסלמה, הן במישור הפיננסי והן במישור הכלכלי.

ההיפרדות תוביל את הכוח אל הדולר

קשה להסביר מדוע היורו כה חזק, לאור התמונה הקשה של אירופה ביחס ליציבות של ארה"ב. ניתוח מגמות המטבע הנגזרות מרמות ה- CDS המשקפות את הסיכון של הכלכלות באירופה לעומת ארה"ב, מראה כי שער היורו היה צריך להיות נמוך מ- 1.2 דולר ליורו באופן מובהק.

בפועל, השער נע בתחום 1.35-1.4, לאחר תקופה ארוכה בה הוא היה מעל 1.40 דולר ליורו, כלומר, עדיפות ברורה ומשמעותית ליורו, אשר קשה להסבירה בתמונת המצב הנוכחית. ההסבר היחיד הוא פחד מכלכלתה של ארה"ב ותקוה כי אירופה תתגבר על המשבר, בהובלת גרמניה הזוכה לאמון העולם.

נראה כי ההיפרדות של ארה"ב מאירופה המדשדשת במדרון, תוביל לשינוי מצב זה באופן ברור בחדשים הקרובים. לא רק שמצבה של אירופה יורע עם המשבר הפיננסי הגורר את הכלכלה הריאלית והחובות שלא ייפרעו, מצבה של ארה"ב יציב ואף יכול להתחיל להשתפר בשנה הקרובה.

במונחי הדולר, יש לצפות כי המטבע יגיע אל מקומו ה"טבעי", נמוך מ- 1.20 דולר ליורו. בזירת השקל, ניתן יהיה לצפות למהלך תואם של פיחות של כמה אחוזים אל מול הדולר, לפחות מחצית הדרך. תקופת ההבשלה של תובנה כזו והשפעתה על השווקים יכולה לארוך מספר חדשים ולכשתתקיים, סביר שנראה התאמה משמעותית של השער, לתובנה זו.