"לח"כים אין אחריות, הם יכולים להציע הכל"

מבול החקיקה הפרטית, חברי הכנסת חסרי האחריות, חוסר האיזון בהרכב המפלגות, בית המשפט העליון והרכבו, הוועדה לבחירת שופטים ולשכת עורכי הדין. כל אלו עלו באבחנותיו של פרופ' אמנון רובינשטיין, מומחה למשפט חוקתי, חתן פרס ישראל ולשעבר שר החינוך, על הליקויים והכשלים במערכת המשפט הישראלית, על תהליכיה ומרכיביה. רובינשטיין, שדיבר בכנס של משרד עו"ד המבורגר־עברון, שנערך ביום חמישי במוזיאון תל אביב, נמנה כבר שנים עם מבקריה של המערכת המשפטית, אבל נחשב מאלה שבאו מתוך "המשפחה" עצמה, ומעביר ביקורת מתוך רצון עז לשנות את פני הדברים.

"רוצה לראות שופט ממעברה"

כאחד מהאבות המייסדים של המשפט החוקתי ומיוזמי חוקי היסוד כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק, לרובינשטיין נוח לבוא חשבון, למשל עם בית המשפט העליון: "ההרכב המונוליטי של העליון בהחלט מפריע לי. בהחלט צריך להיות ייצוג שמשקף את הציבור. הייתי בזמנו בוועדת משנה של הוועדה לבחירת שופטים שהמליצה על שיקוף, להבדיל מייצוג. בעניין זה הייתי רוצה לראות שופט שהגיע ממעברה, שגדל בסביבה של מצוקה. הוא יכול להיות ממוצא מזרחי אבל לא בהכרח".

את חוקי היסוד העביר רובינשטיין ב־1992 עם דן מרידור, אוריאל לין ודוד ליבאי. מצד אחד, נולדו חוקים אלה מתוך פשרה עם המפלגות הדתיות (ולכן אין בהם את חופש הביטוי והשוויון). מצד שני, הקנו חוקים אלה לבית המשפט העליון את הסמכות לבטל חוקים, סמכות שנוסחה באופן חמקמק משהו ולכן היא עד היום נתונה בביקורת. בעניין זה מדגים רובינשטיין את האבסורד בשיטה הישראלית: "ב־1989, בתקופת ממשלת האחדות, הצליח שר המשפטים מרידור להעביר בהצבעה חופשית בכנסת ברוב גדול הצעה טרומית של חוק יסוד חזק שכלל שריון כל זכויות האדם המנויות באמנות בינלאומיות, וביקורת שיפוטית מפורשת על חוקי הכנסת. אלא שאז נפלה הממשלה בתרגיל המסריח והליכוד חתם על הסכם קואליציוני עם חבר כנסת יחיד מאגודת ישראל שבו ויתר על שלושה רבעים מהמצע שלו - שינוי שיטת הבחירות, שריון זכויות אדם והביקורת השיפוטית". נסיגה זו הניבה לבסוף את הגרסה "הרזה" של חוקי היסוד מ־1992.

"חוק שקובע מאסר על אי־הגשת מים קרים?"

הליך החקיקה הפרטית כמעט אין הגבלה על תוכן גם על הוצאה תקציבית עבור החוק אין מגבלה למעט רוב שונה בהצבעה משה גורלי ותומר אביטל לכתבה המלאה 

מבול החקיקה הפרטית שנועד להגביל את האופוזיציות לשלטון - מערכת המשפט, התקשורת וארגוני זכויות אדם - הוא תוצאה ישירה לדעת רובינשטיין של שיטת הבחירות ושיטת המשטר. רובינשטיין הצביע על הקלות הבלתי נסבלת ועל התמריצים מאחורי החקיקה הפרטית: "חברי הכנסת של הליכוד תלויים בפריימריז, אז הם חייבים להתחרות ביניהם מי יותר קיצוני כדי לשאת חן בעיני הפעילים. אגב, זה קורה לא רק בימין, זה קרה גם במרצ שעליה השתלטה קבוצה שיש לה ייצוג קטן יותר בציבור, אבל ייצוג יתר במפלגה".

למה זה קורה? "תל אביביים 'נורמליים' לא הולכים לפוליטיקה", אומר רובינשטיין, "קשה לגייס חברי מפלגה מערים גדולות. קל לגייס חברים מקבוצות קטנות והומוגניות כמו מתנחלים, בחורי ישיבה, כפרים ערביים, קיבוצים. ואז, בכל המפלגות, נוצר חוסר איזון בגלל הלחץ האידיאולוגי של הקבוצה. בכל סקרי דעת הקהל הציבור הישראלי יותר ליברלי ונאור מהכנסת".

ואחרי שנוצרה התשתית להקצנה, מצטרפת אליה הקלות שבה יכול כל חבר כנסת להעביר כל גחמה. "אתם יודעים", הפתיע רובינשטיין, "יש לנו חוק שמחייב הגשת מים קרים במסעדה וקובע שהפרתו היא עבירה פלילית שהעונש עליה הוא עד שנת מאסר. כנראה חבר כנסת התרגז במסעדה כשלא הגישו לו מים והגיש את החוק הזה".

"לממשלה", מוסיף רובינשטיין, "יש אחריות מסוימת בהגשת חוקים. היא מקבלת ייעוץ משפטי. עליה לחשוב על ההיבט הכלכלי ועל ההיבט הבינלאומי – החשיפה ללחצים של ארה"ב ושל ארגונים בינלאומיים. חבר הכנסת משוחרר מכל אלה. פניו למרכז המפלגה. והוא יכול להציע כל דבר. באנגליה חבר פרלמנט יכול להעביר קדנציות שלמות בלי להגיש הצעת חוק אחת. ח"כ אבי דיכטר הציע חוק לתמוך כספית רק במורשת יהודית. חוק כזה היה מסכן את חברותנו באונסק"ו".

"שערורייה שלשכת עו"ד נענתה לש"ס"

רובינשטיין מבקר גם את הוועדה לבחירת שופטים: "אולי צריך להרחיבה", ובמיוחד כועס על לשכת עוה"ד שלא בחרה אשה לוועדה לבחירת דיינים: "ש"ס התנתה את תמיכתה בחוק לשינוי הרכב הוועדה בכך שלא תהיה אשה והלשכה נענתה. זו שערורייה. אם הייתי עורך דין הייתי מחזיר את התעודה. העניין הזה של הדרת נשים צובר תאוצה בצורה מדהימה. מהרצל ועד ז'בוטינסקי ובן גוריון - העמידו את שוויון האישה כערך עליון. זו כפירה לא רק בדמוקרטיה אלא גם בציונות".