סטנלי פישר, בנק לאומי ולהקת הצללים
הנגיד יכול להתיר את הספקות, אם יודיע בפשטות שאין בדעתו להתערב בהליכי הבחירה של מנכ"ל לאומי ושכל מי שמתיימר לפעול בשליחותו, או מטעמו, איננו אלא מתחזה. למען יוקרתו ומורשתו של הנגיד - הוא חייב לסלק את הצללים
אלן גרינספן היה אלוהי הכלכלה האמריקאית במשך 18 שנה. הוא פרש מתפקידו כנגיד הבנק המרכזי בינואר 2006. הוויכוח על תרומתו למשבר הגלובלי החל רק כשהמשבר איים להחריב את העולם. זה היה מאוחר מדי, כמובן.
חשבתי השבוע על גרינספן כש"כלכליסט" חשף את הרעיון של ראש הממשלה בנימין
הפרסום הציף התנגדות לרעיון שהנשיא הבא יהיה אדם שהיה אזרח אמריקאי רוב שנותיו ולא חי בישראל עד לפני שנים אחדות, אולם על תרומתו למשק לא היה אפילו בדל ויכוח. הפרשנים מתחרים ביניהם במחמאות. הפוליטיקאים מתבטלים בפניו. אפילו הטייקונים המפוחדים נאלצים לדקלם את שבחיו. פישר הוא אלוהי הכלכלה הישראלית. את המומחים שמעזים להשמיע דברי כפירה, פה ושם, איש לא רוצה לשמוע. נוח ונעים יותר לחשוב שאנחנו בידיים טובות של "מבוגר אחראי".
זה לא פשוט להעריך, בזמן אמיתי, כהונה של נגיד בנק מרכזי. ייתכן שפישר הוא אכן מטובי הנגידים בעולם וראוי לכל הכתרים. הוא בלי ספק כלכלן חכם ומנוסה, מוערך ומקושר, אבל הדלות הבלתי נסבלת של הדיון על מדיניותו לא מועילה למשק. על רקע זה ביקשתי השבוע לערוך פאנל של טובי הכלכלנים על בנק ישראל בהנהגת פישר. נעניתי בפרצי צחוק - מי יעז להשתתף בדיון ביקורתי על פישר? בנקאים הסרים למרותו של הרגולטור הכוחני? פרופסורים שמבקשים את קרבתו ואת קשריו?
יש כמה כלכלנים אמיצים שתוקפים את הנגיד מעת לעת. אבי טיומקין, יועץ לקרנות גידור בינלאומיות, אומר שהמלך הוא עירום. לפי טיומקין, פישר נכשל "כישלון טוטאלי" בניהול יתרות המט"ח ומדיניות המטבע, בהשפעה על שוק הנדל"ן המסוחרר, ובמיוחד ביכולת החיזוי. "ההערכות של פישר והבנק שהוא עומד בראשו, התגלו כחסרות עקביות באופן מחפיר", כתב בשבוע שעבר ב"גלובס". אף אחד לא קם, לא למצוא פגמים בביקורת שלו, ולא לתמוך בתזה שלו. דממה מעיקה.
יכולת החיזוי של פישר ספגה מכה קלה בכנף ביוני 2011, כשהחליט להתמודד על כהונת יו"ר קרן המטבע הבינלאומית, בניגוד לתקנון המגביל את גיל המתמודדים ל־65. מוזר היה לראות איך המומחים הישראלים ייחסו לו תחכום והאמינו שהוא לא נכנס להתמודדות, בלי הבטחה שיזכה בכהונה. למרבה המבוכה, ימים אחדים אחרי הצטרפותו למירוץ, פישר - אז בן 67 - סולק ממנו בגלל אותו תקנון קטנוני. לא תחכום ולא הבטחה. משום מה, גם המפלה הצורבת הזו לא פגמה בהערצה הישראלית הילידית לפישר, ובתוך זמן קצר הוא עוטר שוב בתארים מיוחצנים להפליא.
היחצנים שלו מנסים לצייר את פישר כמקצוען נטול פניות, היפוכו של הפוליטיקאי המצוי. שרים וחברי כנסת שחוו את הפישריזם על בשרם אומרים שהוא יכול ללמד פוליטיקה את שר האוצר וכל נערי האוצר גם יחד. מעניין, לדעה זו שותפים, בלחש, גם בנקאים ורגולטורים. וגם עיתונאים כופרים שנכוו מחרון אפו. "הוא יותר כוחני מאיווט, ויותר רודף כבוד מפרס", העיד בכיר ירושלמי. יכול להיות שזה בלתי נמנע, אחרי שנים של חשיפה מתמדת לחנופה ופחד.
מעניין לראות איך הוא מגיב לביקורת נדירה. השבוע, בהופעה פומבית שלו באוניברסיטת תל־אביב, העזו כמה סטודנטים להפריע לאורח בצעקות רמות על הריבית הנמוכה שלו ש"מנפחת את בועת הנדל"ן וגוזלת מהדור הצעיר את העתיד". פישר לבש מיד את חיוכו המשועשע והביט בהם כאנתרופולוג שנקלע לשבט לא מפותח. הוא הסביר להם שהריבית הנמוכה היא בכלל לטובתם. בהזדמנות זו, בדיוק בימים שדירקטוריון בנק לאומי החל בתהליך המיון והבחירה של מנכ"ל הבנק במקומה של גליה מאור, הוא הסביר כמה חשוב שהבנק המרכזי ישמור על יציבותם של הבנקים המסחריים הגדולים. יש מי שפירשו את הדברים כתזכורת למי בעל הבית האמיתי כאן.
לקראת פרישתה הצפויה של מאור, זה אך טבעי שהנגיד יגלה עניין בשאלה מי יהיה מנכ"ל בנק לאומי. אבל, במערכת הבנקאית והפוליטית גובר הרחש שהנגיד לא מסתפק בסקרנות בריאה. דובר בנק ישראל אומר שהנגיד לא מתכוון להתערב בבחירה של מנכ"ל לאומי. אשרי המאמין. הנגיד הפגין בעבר את יכולתו הווירטואוזית לא לדעת מה אנשים שהוא משלם את שכרם עושים מתחת לרדאר. כנאמר, הנגיד משכמו ומעלה. ומשכמו ומטה, הצללים עושים את שלהם.
דירקטוריון לאומי בראשות דוד ברודט הוא אחד המרשימים ביותר במשק, 15 הדירקטורים אגרו מאות שנים של ניסיון בבנקאות, ניהול, עסקים, תיאוריה כלכלית, משפט ורגולציה. מותר לקוות שהם לא יניחו לצללים למיניהם לזהם את ההליכים לבחירת מנכ"ל לאומי. יש בהם המאמינים שהצללים פועלים בלי רשות ובלי סמכות והם מקדמים את האג'נדה הפרטית שלהם. אולי. כבר ראינו זנבות מכשכשים בכלבים. פישר יכול להתיר את הספקות, אם יודיע בפשטות שאין בדעתו להתערב בהליכי הבחירה של מנכ"ל לאומי ושכל מי שמתיימר לפעול בשליחותו, או מטעמו, איננו אלא מתחזה. למען יוקרתו ומורשתו של הנגיד - הוא חייב לסלק את הצללים.
