הכח של הצרכן האמריקאי נגמר

האם הצרכן האמריקאי יכול להמשיך ולשמש מנוע לצמיחה הכלכלית של ארה"ב והעולם, כפי שעשה במהלך עשרות השנים האחרונות? על השאלה הזו עונה וויליאם איימוס משלוחת הפד בסנט לואיס במאמר שכתב שאת עיקריו אני מביא כאן: 

הצרכן האמריקאי לא יכול להיות מנוע הצמיחה של הכלכלה האמריקאית, לפחות לזמן מה. מקורות חדשים של ביקוש נדרשים על מנת שכלכלת ארה"ב תמשיך לצמוח בקצבים אותם ראינו לפני המיתון. הבעיה היא שיצירה של מקורות ביקוש אלטרנטיביים כאלו לא תהיה מטלה קלה, מאחר והשקעות, הוצאה ממשלתית או עלייה ביצוא, אינם קלים להשגה באופן מהיר, ולעיתים גם אם מצליחים יש לכך השלכות שליליות.

למעשה, ב-25 השנים שקדמו למיתון של 2008, הצריכה הייתה אחראית בממוצע על 70.8% מהצמיחה השנתית, בעוד שכל יתר המרכיבים היו אחראים על 29.2% בלבד. שילוב של צרכן בזבזן שאינו חוסך, מאזן סחר שלילי גדול בארה"ב ויצוא הון אמריקאי, הביאו לחוסר איזונים גלובליים שאחראיים בין היתר לבועת הנדל"ן בארה"ב, למשבר הפיננסי ולמיתון הגדול של 2009-2008.

בשנות ה-60 של המאה העשרים הרכב הכלכלה הקנדית היה דומה מאוד להרכב הכלכלה של ארה"ב. מאז בכל עשור חלקו של הצרכן בכלכלה האמריקאית החל לעלות באופן משמעותי, בעוד שהצרכן הקנדי שמר על נתחו בתוצר הקנדי. כדי לאפשר את הגידול של נתח הצרכן האמריקאי מהתוצר, נאלצו יתר המרכיבים להקטין את חלקם - משמע פחות השקעה, פחות יצוא ואפילו פחות הוצאה ממשלתית.

דולר של צריכה משפיע בדיוק כמו דולר של השקעה או יצוא. לכן, נשאלת השאלה מדוע זה אמור להטריד אותנו שכלכלת ארה"ב הייתה כה מוטה לצמיחה מבוססת צרכן? התיאוריה הכלכלית טוענת שכלכלה נדרשת להשקיע הון חדש על מנת לצמוח, להגדיל פרודוקטיביות ולשפר את רמת החיים של התושבים. עדויות אמפיריות מלמדות כי כלכלות המשקיעות נתח גדול יותר מהכנסתן (תוצר), נוטות לצמוח בקצבים גבוהים יותר.

התוצאה היא כי כלכלה עם נתח גדול של צרכן לא מפנה מספיק מהכנסתה להשקעות, ובכך נפגעת צמיחתה העתידית. יותר מכך, גם מחקרים חוצי מדינות מלמדים שנתח השקעה גדול יותר מביא לצמיחה כלכלית גדולה יותר, בעוד שנתח גבוה של צמיחה מבוססת צרכן, מביא לשיעורי צמיחה נמוכים ביותר בעתיד.

דרוש שינוי

הוכח כי הקשר בין נתח התוצר שמקורו בצריכה והצמיחה הכלכלית בדרך כלל היה שלילי/הפוך - גם בטווח הארוך וגם בטווח הקצר. לעומת זאת, הוכח גם כי קיימת קורלציה חיובית בין נתח התוצר שיוצא להשקעה פרטית ובין שיעורי הצמיחה הכלכלית בכלל.

למעשה, קיימות חמש מגמות שפועלות נגד הצרכן בארה"ב: רווחה נמוכה (כל אמריקאי "שווה" היום 160 אלף דולר לעומת 210 אלף דולר ב-2007), קיפאון בהכנסות מכיוון שמספר המשרות לא התאים את קצב הגידול באוכלוסיה, הידוק תנאי האשראי מסיבות מובנות וכן הביטחון השברירי של האמריקאים והנסיגה בתוכנית התמרוץ.

המסקנה מדבריו ברורה: דרוש שינוי מבני אמיתי בכלכלה האמריקאית. יש לעודד את היצוא, ליצור סביבה ידידותית יותר של השקעות, איזון מאזן הסחר, איזון הגירעון ועידוד שיעור החיסכון. אם קובעי המדיניות בארה"ב רוצים להתמודד עם הבעיה האקוטית הזו, הם חייבים לחשוב על שינוי מערכות ועיצוב מחדש של כלכלת ארה"ב. הבעיה היא שכרגע זה לא ממש מעסיק בצורה משמעותית את קובעי המדיניות האמריקאיים. 

הכותב הוא אנליסט המקרו הבכיר של בנק ההשקעות אופנהיימר ישראל