מאפס לאחד זה הכי קשה

הדחף הראשוני הוא לראות איפה יו"ר ההסתדרות עופר עיני פישל. הנה לדוגמה עובדי השמירה. הם לא ייקלטו להעסקה ישירה. הנה לדוגמה העובדים הסוציאליים שמפעילים מעון לנשים מוכות בבאר שבע. גם הם לא ייקלטו להעסקה ישירה. 300 אלף עובדי קבלן יש בישראל. במקרה הטוב, כמה אלפים מהם ייקלטו

הדחף השני הוא לראות איך יכול המעסיק הפרטי לעגל פינה. הנה המנקה שמועסקת עוד מעט תשעה חודשים ויצטרכו לקלוט אותה כעובדת מן המניין. למהר ולפטר. הנה השומר בכניסה למפעל שלא ברור איך בדיוק אפשר להשוות את תנאי העסקתו לעובד מן המניין, וגם כך הוא לא יודע לקרוא עברית מספיק טוב כדי להבין את תלוש השכר שלו, והרי בחיים לא הגיע למפעל הזה פקח חוקי עבודה. לא לשלם. והמדינה. והרשויות המקומיות. כל אחת מהן כבר ידעה טוב מאוד איך לקלוט ביד אחת, ולהמשיך את מיקור החוץ וההפרטה ביד השנייה.

ובואו לא נשכח שהשביתה היא בכלל בגלל הבחירות להסתדרות במאי או האגו של עיני שנרמס במחאה או משהו אחר, אישי ולא ענייני.

אמרו את זה קודם

ואז אני נזכר בשיחות עם אלו שהתנגדו להסכם בין ההסתדרות למעסיקים הפרטיים ב־2007 שקבע פנסיה חובה לכל עובד במשק, ביניהם מיליון העובדים בתחתית שרשרת המזון שכלל לא היתה להם פנסיה. שיעור ההפרשות החודשי המינימלי של המעסיקים היה קטן מאוד, כזה שעולה בהדרגה עם השנים ל־15% בלבד, בקושי מספיק בשביל חשבונות ותרופות. המקטרגים אמרו שמדובר בכניעה של עיני שתדרדר את רמת הפנסיה המקובלת במשק אל זו המינימלית, כשבפועל מי שייפגעו הם אותם עובדים שלא יספיקו לחסוך מספיק אבל המדינה תחסוך מהם קצבאות זקנה ועוד ועוד. ועיני, כששאלתי אותו, ענה לי שהכי קשה זה להגיע מ־0 ל־1. מכלום למשהו. מאז, השיעור המינימלי כבר עלה ל־17.5% ועוד היד נטויה.

ולכן, אף על פי ששיעור עובדי הקבלן שייקלטו להעסקה ישירה הוא אולי זניח, שמעסיק שירצה ימצא כבר את הדרכים לעקוף ולנצל, שההצהרות והעקרונות שליוו את תחילת המאבק של ההסתדרות הוחלפו עתה בטונים פרגמטיים יותר, בסיכומו של דבר זהו הישג. נתקע טריז בתופעה שנקראת עבודת קבלן, ואפשר כעת להתמקד בצמצום משמעותי שלה בעתיד.

הרבה שטחים אפורים

לא לטעות, למרות התרוצצות המשפטנים לכל עבר, ההסכם משאיר לא מעט שטחים אפורים. מה ההגדרה של ליבה בשירות המדינה ובעסק הפרטי - בכך עוד ידובר רבות, בוועדות שיקומו לפתרון מחלוקות ובבתי הדין לעבודה. אבל הפור נפל. עכשיו יחל תהליך שייקח 4–5 שנים ושבמהלכן יוגדרו לאט לאט ובאופן ברור הגבולות של מה שניתן להוציא לעבודת קבלן ומה שלא. בשבוע שעבר נכתב ב"כלכליסט" כי המאבק על עובדי הקבלן הוא למעשה, באופן לא מודע על ידי מי מהצדדים, מאבק אידיאולוגי על עתידו של השירות הציבורי בישראל. מהבחינה הזו, כמו שזה נראה עכשיו, התוצאה כרגע היא 0:1 לאלו שרוצים אותו פחות 'נתניהו' ממה שהיה עד כה.