חיזוק הפיקוח, למען תספורות יפות יותר

שני כלים חדשים נוצרו בתזכיר חוק החברות - הגנה על מחזיקי איגרות חוב בחברות אג"ח: "בודק" ו"מומחה". שניהם נועדו לסייע לנושים ולנציגיהם במו"מ עם בעל השליטה שמבקש הסדר חובות, וליתר דיוק שמיטה, קיזוז או הנחה בחובותיו. מאחר שהסדר כזה פוגע בחסכונות ובפנסיות של הציבור, נזעק משרד המשפטים להקטין את הפגיעה. הפונקציונרים החדשים לא נועדו להחליף את הקיימים - נציגות בעלי החוב שנבחרה באסיפת הנושים או עורכי הדין שחלק מהנושים מגייסים - אלא לסייע להם מול בעל השליטה.

הבודק יגויס בשלב הראשון, כאשר יודעים שהחברה מתקשה, שהיא כבר "איש מת מהלך", אבל עדיין לא ברור שתהיה "תספורת"; או כאשר מישהו בא לבית משפט וטוען שקיים סיכוי סביר שהחברה לא תוכל לשלם את חובותיה. בשלב זה הבודק הוא בגדר רשות - הוא מותנה באישור בית המשפט, ומינויו אינו חובה כמו המומחה בשלב השני. הבודק יצורף רק אם הנושים והנאמן ירצו בו. בסמכותו לעצור עסקאות חריגות ולהתערב במהלך הניהול העסקי של החברה, במקום שבו יזהה סיכונים אמיתיים ליציבותה.

חיזוק הרגולציה

הביקורת הגדולה נגד הצעת החוק, שמאחוריה עומד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט, היא שתהליך זה יהיה בבחינת נבואה שמגשימה את עצמה - כניסה לתקופת ביניים שסופה ידוע מראש. מינוי הבודק יאיץ את תהליכי הקריסה. התשובה: זה הרע במיעוטו. אם אכן לפנינו "מת מהלך", עדיף להחישו אל קצו. במקום שיתמוטט בעוד שנתיים והמחיר יהיה תספורת של 50%, עדיף שיתמוטט עכשיו במחיר תספורת של 20%. מוטב מוקדם מאשר מאוחר.

השלב השני שבו דן התזכיר מערב את "המומחה", אשר מינויו הוא חובה. זהו השלב שההליכה ל"תספורת" כבר ידועה ומאושרת. המומחה יסייע לנציגות, יעצים את כוחה ובסמכותו אפילו לשכור בעלי מקצוע על חשבון החברה. ניתן לראות בו זרוע ארוכה ואפקטיבית יותר של בית המשפט, שכוח ההתערבות שלו מוגבל מעצם טבעו ומעצם היותו מוזן בידי הצדדים.

חיזוק הרגולציה בדמות הפונקציות החדשות הוא עוד אחת מהתגובות הקשובות למחאה החברתית. מצד אחד ריבוי הסדרי חוב, ומצד שני ההבנה שמדובר בהסדרים נוחים מדי לבעלי השליטה. הטייקונים שולטים בדרכים מגוונות גם במשא ומתן לקראת הסדר החוב - בגלל המידע שבידיהם, בגלל ערבוב האינטרסים בינם לבין הנושים הגדולים, כמו המוסדיים, וגם בגלל שנציגי בעלי האג"ח מתמנים לעתים על ידי החברה. כל אלה מובילים למו"מ שאינו מתנהל בין שווים.

התגובות בשוק: "חרב מעל הראש תגן על בעלי האג"ח" המתנגדים טוענים כי מינוי בודק מטעם בית המשפט מיותר ועלול לגרור את החברה להסדר, כשאין בכך כל צורך אסף גילעם ותומר אביטל לכתבה המלאה 

תזכיר החוק מציע לאזן קצת את הכוחות, באמצעות בודק ומומחה חיצוניים, בלתי תלויים, בעלי סמכויות, שיחזקו את נציגי בעלי החוב. הם יבחנו אם התמורה ש"התנדב" בעל השליטה להזרים להסדר היא הולמת. הם יבחנו את הפטור מאחריות שקיבל בעל השליטה אחרי ההסדר. ובעיקר - הם יציפו שאלות לא נוחות לכל הצדדים, למשל, באשר לחליבת דיבידנד מעבר למותר, או עסקאות עם בעל שליטה שאושרו בדרכים מפוקפקות.

עד כמה נחוץ המומחה?

מי יהיה המומחה? כמה הוא יעלה? האם הוא בכלל נחוץ? אלה שאלות שבמרכז הביקורת נגד ההצעה. טענה אחת היא שמנגנוני הבקרה הקיימים ממילא מספיקים, גם מנגנון המו"מ וגם פיקוח בית המשפט. מדוע, שואלים הטוענים זאת, להוסיף על נציגי בעלי החוב, על עורכי הדין של הנושים? מדוע להניח שהם מושחתים או בלתי מסוגלים לייצג כהלכה את עניינם של בעלי החוב? והעלויות האלה, בסופו של דבר, יושתו על הציבור ולא יוסיפו למה שממילא מושג במו"מ הרגיל, כך נטען בביקורת זו.

ביקורת נוספת היא שאין להקשות מדי על חברות שיחפשו אפיקי הלוואה והשקעה אחרים, בבנקים, בחו"ל או בקרנות פרטיות. התוצאה היא שיינעלו אפיקים בפני המוסדיים שיחפשו מקורות השקעה אחרים, שיהיו עוד פחות משתלמים וראויים. אם המדינה רוצה להגן על הפנסיות, שתתערב פחות בשוק ותחזור למצב שהיה פעם, שבו הושקעו חסכונות הציבור באג"ח מובטחות של המדינה. אולם המדינה מייצרת תמריצים למוסדיים להשקיע בשוק, והשוק, כדרכו, לפעמים עולה ולפעמים יורד. עסקים מצליחים ולפעמים נכשלים.

תזכיר החוק מניח שרמת הפיקוח על ההסדרים, שבהם עושים "תספורות" לחובות הציבור, היא ירודה, וששולטים בהסדרים חוסר שוויון במקרה הטוב, וקומבינות פסולות במקרה הגרוע. התזכיר מניח שפיקוח בית המשפט מכוח סעיף 350 לחוק החברות אינו מספק. והוא מניח גם שהתספורות שאושרו עד כה לא הפיקו את המיטב לציבור.

תגובה למחאה החברתית

תחושות אלה, שהועצמו על ידי המחאה החברתית, הולידו הצעות חוק פרטיות. הקיצונית שבהן, של ח"כ מאיר שטרית, אסרה על טייקונים בצרות לגייס הון. האוצר התנגד, ואז הגיעה ח"כ זהבה גלאון עם הצעה שדומה במהותה לתזכיר הנוכחי. הצעת גלאון עברה בהצבעה טרומית וככל הנראה תמוזג עם התזכיר הנוכחי. הצעתה של גלאון התמקדה בהעצמת הנאמן; נאמן מתמנה על ידי מנפיק האג"ח, בעל השליטה. משכורתו אינה גבוהה וכך גם הדומיננטיות שלו. ואילו תזכיר הצעת החוק מתמקד ב"בודק" וב"מומחה".

ומי האנשים שניתן לסמוך עליהם שיעשו את מלאכת הבודק והמומחה לא מורא וללא משוא פנים? החזון משרטט קווים לדמותם: עצמאיים, ישרים, אנשים שכבר עשו כסף ואינם תלויים בטייקונים. האם כלילי שלמות כאלה קיימים במציאות וטרם "נרכשו" על ידי בעלי השליטה? אמיר ברנע - כבר אמרנו?