פרשת קווי אשראי: העליון הפך החלטה לחייב את יובל רן ב-2.3 מיליון שקל
מפרקי החברה הגישו תביעה נגד רן שהיה בעל השליטה ונגד מספר משרדי רואי חשבון בשל גביית דמי ניהול. ביהמ"ש המחוזי חייב את רן בתשלום הסכום. אך ביהמ"ש העליון קבע: "רן לא קיבל כל שכר במזומן על תרומתו לחברה"
מדובר במכה נוספת למפרקי החברה, עו"ד יצחק מירון ורו"ח חיים רבינוביץ, שהביעו
התביעה הוגשה נגד רן שהיה בעל השליטה ונגד מספר משרדי רואי חשבון, בראשם שלמה זיו (שהתמזג לזיו האפט), בגין הערכות שווי שנעשו לחברה בטרם קריסתה, בין השנים 1993-1994.
התביעה התבססה על שני הסכמים שנחתמו בשנים ,1993–1994 במסגרתם הוחלט על הקצאת 13.8 מיליון מניות, זאת על פי הערכת שווי שנעשתה על ידי רואי חשבון לפיה החברה שווה כ-27 מיליון שקל.
המפרקים טענו כי ההערכה של רואי החשבון היתה רשלנית וכתוצאה מכך נגרם נזק לחברה. בנובמבר 2010 דחתה שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, רות רונן, את התביעה נגד רואי החשבון אך קבעה כי רן עצמו ישלם לקופת הפירוק כ-2.3 מיליון שקל.
המפרקים ערערו על ההחלטה לגבי רואי החשבון ורן ערער אף הוא על ההחלטה.
המשנה לנשיא, השופט אליעזר ריבלין, החליט לדחות את ערעור המפרקים ולקבל את ערעורו של רן, זאת בהסכמת השופטים סלים ג'ובראן וצבי זילברטל. לגבי רואי החשבון קבע ריבלין, כי ההערכה של רואי החשבון התבססה על השנה הראשונה של החברה, במסגרתה המנהלים הובילו אותה להצלחה.
לגבי רן קבע השופט, כי "לאחר שנקבע בבית המשפט המחוזי כי רן לא הפר את החוזה עם החברה, לא ברור מהו היסוד לקבלת התביעה נגדו. רן לא קיבל כל שכר במזומן על תרומתו לחברה והתמורה שקיבל מתמצית במניות של החברה שהוקצו לו. אין חולק כי מניות אלו הוחזרו לחברה... אמנם המניות הוחזרו לאחר שהחברה נכנסה להליכי חדלות פירעון וערכן היה אפסי. ברם, מכיוון שבסופו של יום לא קיבל רן מהחברה דבר... לא מצאנו כי נתקיימה עילה לחייב את רן בתשלום כלשהו לחברה".
את יובל רן ייצגו עורכי הדין אופיר בלום ושירה בלום-וולף. את המפרקים ייצג יחד עם עו"ד מירון עו"ד אלעד אלעזר. עורכי הדין ניר מילשטיין ויניב סטל ייצגו את משרד רו"ח שלמה זיו בערעור.