שאלת הזהב השחור

הדיבורים על תקיפה ישראלית באיראן פוחתים בימים האחרונים בעקבות השיחות שמתחילות בימים אלה בין איראן לשש המעצמות. הדרישות מאיראן הן ברורות, מבחינתה ייתכן שזהו ניסיון להרוויח זמן בשל הסנקציות החריפות המופעלות על המדינה.

אין כלל ספק שהסנקציות שמפעילות ארה"ב ואירופה על הממשל האיראני מתחילות לתת אותותיהם, עם קריסת המטבע ואובדן מחצית מערכו, אינפלציה העולה על 21% ומחסור במוצרים במדינה. על פי ההערכות, היקף יצוא הנפט מאיראן יירד החודש בכ- 14%, כאשר התפוקה שם ירדה החודש בכ-300 אלף חביות ביום, ל-1.9 מליון חביות ליום.

אגב, איראן מיצאת רק מחצית מתפוקתה אל העולם כך ששלפי שעה מדובר בירידה קלה יחסית לתפוקה יומית-עולמית בהשפעה משמעותית על ההכנסות של איראן מיצוא נפט.

עליית הנפט: סיכון גדול

הסיכון הגלום בעליית מחיר הנפט בפני הכלכלה העולמית, הוא גדול יותר מהסיכונים הפוטנציאליים שמגיעים מכיוון משבר החוב באירופה, האטה בסין והתאוששות איטית בארה"ב. הסיבה לכך הינה "פחד" אשר לבדו עשוי להמשיך ולהוביל עליות במחירים ולגרום למיתון עולמי.

בנוסף, נזכיר את ניתוק המערכת הפיננסית באיראן ממערכת SWIFT, האחראית על 80% מהעסקאות הפיננסיות האלקטרוניות בעולם. הדבר עלול להוביל את ממשלת איראן לממש את איומה בסגירת מיצרי הורמוז – דרכם עוברים כ-20% מהתפוקה העולמית וכ-40% מהנפט המובל במיכליות.

בנוסף, קיים חשש כי היא תשאף להפעיל את נאמניה בעירק, ערב הסעודית, חזבאללה, חמאס והג'יהאד האיסלאמי בכדי לחבל בהפקה ובאספקת הנפט. במצב כזה, המחיר עלול לזנק בעשרות אחוזים ולגרום לנזק גדול אף יותר בכלכלה העולמית, המבקשת להתאושש לאיטה.

כך או כך, ארה"ב מפיקה כבר היום כ-10% מהתפוקה העולמית, אם כי היא צורכת כ-22% ממנה. לבריטניה יש עתודות בים הצפוני ורישיונות החיפוש שם מופקים בקצב המהיר מזה עשור, כדי להגיע להגדלת תפוקת המדינה. זה אינטרס בריטי ברור מזה זמן וכעת, בעת של מחירים גבוהים ומצוקת כלכלית במדינה, הוא מתחזק עוד יותר.

הסיפור המשמעותי יותר בהקשר זה הוא ארה"ב: בעוד סעודיה ומדינות אחרות מגבירות תפוקה עד למקסימום האפשרי מבחינתן, ארה"ב היא זו שנמנעת לאורך עשורים מהגדלת התפוקה, במטרה לשמור לעצמה את מקורות אסטרטגיים, לטווח ארוך ככל הניתן. לאחרונה הכריז הנשיא אובמה כי ארה"ב תגדיל את התפוקה כדי לפצות על ירידה אפשרית.

שוב, האחות הגדולה מאמריקה

עמדתה זו של ארה"ב מציבה אותה בנקודה מרכזית וחשובה, שוב. בעולם הנוכחי, הביקוש העולמי נמצא בעלייה, כאשר התפוקה מתקשה לגדול. מצב זה לא משאיר לעולם יכולת לספוג עליית מחירי חדה ונוספת בעקבות אירועים באיראן. על רקע זה הרחבת התפוקה של ארה"ב היא חשובה מאין כמוה והיא יכולה להרגיע את השווקים הריאליים והפיננסיים ולמעשה, לצמצם את הנזק מעלית המחיר.

הנשיא אובמה לקח החלטה היסטורית במונחי משק האנרגיה של ארצו וקריטית במונחי העת הזו: התפרצות מחיר הנפט עלולה לרסק את ההתאוששות השברירית של כלכלת ארצו. עליית מחיר הנפט היא כמו מס, בלם על המופעל על הכלכלה כך שהתפרצותו עלולה להחזיר את הכלכלה האמריקאית למשבר. על רקע זה, נראה כי הגדלת התפוקה על ידי ארה"ב היא רצינית, ישימה וחשובה מאוד.

הראיה הראשונה לכך היא בלימת הזינוק במחיר ברמה של 110 דולר לחבית וחזרתו ל-103 דולר בעקבות הודעתו של אובמה. תגובת מחיר הנפט להודעת אובמה יכולה ללמד אותנו על הסיכון ועל אופי השפעת הנכונות האמריקאית להגדלת התפוקה. תחזיות מדברות על מחיר של 150 דולר לחבית במקרה של תקיפה, תחזית סבירה לפי ניתוחי רגישות שערכנו. האיראנים, אגב, מאיימים ונוקבים במחירים גבוהים בהרבה.

השפעה חשובה נוספת של הדברים היא התחזקותו של הדולר, מגמה שכבר החלה עקב התאוששותה הכלכלית של ארה"ב. מדוע? אם באופן תיאורטי היא תפיק את כל הכמות הנצרכת על ידה, באופן מיידי תהיה לדבר השפעה חיובית על כלכלתה ועל הדולר.

יש לזכור כי נכון להיום ארה"ב רוכשת נפט במחירים גבוהים וכי הקטנת התלות המיידית שלה תביא לשינוי חיובי במאזן המסחרי של המדינה. כך, ארה"ב יכולה לפצות עצמה בהגדלת התפוקה עם הקפיצה במחיר. לעומתה, עלית מחיר הנפט בלי היכולת לפצות על כך בתפוקה פנימית, תשפיע קשות על אירופה ועל האירו, על הין היפני ועל סין, מטבעות של כלכלות מודרניות אך שאינן מפיקות נפט.

הזווית הישראלית