הקיבוץ הגיע ל-2012 עשיר יותר וזקן יותר

יש פנסיית מינימום, ברוב המקרים

בשנים האחרונות השתפר מצבם של הפנסיונרים בקיבוצים, כשהקצבה החודשית שלהם גדלה. זאת, לאחר שהזדקנות האוכלוסייה בקיבוצים הביאה לכך שבמקרים רבים לא היתה לקיבוץ דרך לממן את גמלאיו. בשליש מהקיבוצים 30%–45% מהאוכלוסייה הם פנסיונרים, נכון ל־2010. כיום, רק 50% מהקיבוצים מפרישים באופן שוטף לקרנות פנסיה, בעוד כל השאר מסתמכים על פנסיה תקציבית המופרשת מתקציב הקיבוץ.

בקיבוצים שעדיין נותרו שיתופיים או שביצעו הפרטה מתונה מאוד, חבר הקיבוץ הפנסיונר מקבל תקציב ככל חבר. בנוגע לשאר הקיבוצים, רשם האגודות השיתופיות מחייב אותם לשלם לפנסיונרים גמלה חודשית בגובה של 35% מהשכר הממוצע במשק - כ־2,976 שקל לחודש ב־2012. בתנועה הקיבוצית החליטו בסוף 2011 על הגדלה של שיעור זה ל־40%, אך רוב הקיבוצים לא עומדים כיום בהחלטה.

"למרות השיפור, לרוב המוחלט של הקיבוצים יש חוב אקטוארי לפנסיה של עשרות מיליוני שקלים", אומר עומרי כנען מהתנועה הקיבוצית ומוסיף, כי "יותר קיבוצים החלו להפריש באופן שוטף לפנסיה". מתוך 190 הקיבוצים שבהם המשכורת עוברות אל החבר בניכוי הוצאות הקהילה, רק שבעה קיבוצים לא מצליחים לעמוד בתקן הפנסיה. בשנת 2008 59% מקיבוצים אלו לא עמדו בתקן. "עם קצבת הביטוח הלאומי, פנסיונר בקיבוץ מקבל כ־5,000 שקל בחודש. הוא לא משלם שכר דירה ושירותים אחרים הם לרוב בחינם", טוען כנען.

מיקי פלד

קיבוץ שניר צילום: אביהו שפירא

נדל"ן: רוב הבתים הפרטיים בקיבוצים עדיין שייכים למדינה

רק 10% מהקיבוצים רשמו זכויות בטאבו

אוכלוסיית המגזר הקיבוצי צמחה ב־20% בשנים 2005–2010 לכ־140 אלף תושבים לאור הרחבות הקיבוצים, כך עולה מנתוני שנתון התנועה הקיבוצית ל־2010. כיום, כ־30% מתושבי הקיבוצים הם תושבי הרחבה או תושבים שמשכירים בתים בתחומי הקיבוץ הישן.

בשנים האחרונות חלה האטה בבנייה ובפיתוח של הרחבות חיצוניות, וכיום עיקר קליטת התושבים היא דווקא לתוך שטח הקיבוצים. בעקבות זאת חזרו לדון בשאלת שיוך הדירות, כלומר רישום הזכויות בנכס על שם החבר. נכון לסוף 2011, רק 10% מתוך 268 הקיבוצים בארץ השלימו את ההליך, בעיקר בפריפריה שם היטל ההשבחה הוא אפסי. כמו כן, רק 25% מהקיבוצים נמצאים בהליך רישום, וב־25% מהקיבוצים הנושא כלל לא עומד על הפרק בשל חסמים של המינהל.

עד כה הליך שיוך הדירות חייב את החברים שיש להם ותק של יותר מ־15 שנה בדמי היוון בגובה 11% מערך הקרקע ואת החברים החדשים בדמי היוון בגובה 91%. החלטת המינהל מהשנה האחרונה קבעה דמי היוון אחידים בגובה 33% מערך הקרקע, אך היא עדיין לא ניתנת לביצוע בשל היעדר הוראות מינהל מתאימות. הקיבוצים שהחלו בהליך הקודם לא מחויבים לעבור להחלטה החדשה, והדבר צפוי לגרור עימותים בין הוותיקים שמעדיפים את ההליך הקודם, לחדשים שמעדיפים את המעודכן.

דותן לוי

מפעל גולן פלסטיק בקיבוץ שער הגולן צילום: אביהו שפירא

תעשייה: המפעלים הקיבוציים מעדיפים לעשות אקזיט

עליית מחיר חומרי הגלם פוגעת ברווחיות

שנת 2012 עומדת להיות שנה מאתגרת במיוחד ל־300 מפעלי התעשייה הקיבוצית. ברובם, מפעלים ותיקים בתחומים של תעשייה מסורתית המבוססת על יבוא חומרי גלם ולכן גם על רווחיות נמוכה. בנוסף, בעקבות המלצת ועדת קדמי להסדרת תחום המזון, צפויה הורדה של המכס בתחומי הפלסטיקה והמזון, המהווים כ־65% מהתעשייה הקיבוצית, צעד שיפגע ברווחיות התעשייה.

חלק מהמגמות הללו ניכרו כבר בתוצאות המצרפיות של התעשייה הקיבוצית לשנת 2011. התעשייה הקיבוצית סיימה את השנה עם היקף מכירות של 40.7 מיליארד שקל, גידול של 2.2% לעומת השנה הקודמת, אולם הרווח התפעולי המצרפי הצטמצם בשנת 2011 ב־13.2% ל־2.8 מיליארד שקל, בשל עליית מחיר חומרי הגלם.

בנוסף, פגע המשבר העולמי בהיקף היצוא של התעשייה הקיבוצית, ולאחר עלייה של 8.5% במכירות בין השנים 2009 ל־2010 נרשמה שחיקה של 0.8% במכירות לחו"ל. יחד עם זאת, חלקה של התעשייה הקיבוצית במשק הישראלי גדול מחלקה באוכלוסייה: כ־7% ממחזור המכירות וכ־9% ממחזור היצוא, גבוה בהרבה משיעור אוכלוסיית הקיבוצים העומד על כ־1.6% מתושבי המדינה.

השנה האחרונה היתה שנת מפנה לאחד מסמלי התעשייה הקיבוצית - מפעל פלסן סאסא המייצר כלי רכב ממוגנים. המפעל נהנה בשנים האחרונות מהיקף הזמנות ענקי של הצבא האמריקאי, שהצטייד ללחימה בעיראק ובאפגניסטן. אולם, לאחרונה נעצרו ההזמנות, ההכנסות החלו להיפגע והמפעל שנערך למצב החדש פיטר 150 עובדים.

בשנים האחרונות ביצעו רבים מהמפעלים הקיבוציים מימושים. לכך הביאו הגידול בצורכי ההון והאשראי, הצורך בפריסה בין־לאומית של הייצור, הלוגיסטיקה והשיווק, כמו גם התפרקות השיתוף ורצון החברים (במיוחד אלה שבניהם אינם מתגוררים בקיבוץ) לממש "השקעת חיים". בין הדוגמאות הבולטות - מכירת אחזקותיהם של הקיבוצים יפתח ומגל בחברת נטפים לקרן פרימרה לפי שווי של 850 מיליון שקל. מכירת יתרת מניות טבעול לאסם ב־462 מיליון שקל, שלשלה לכיס של כל חבר בקיבוץ לוחמי הגטאות מאות אלפי שקלים. מכירת חברת תמי 4 על ידי קיבוץ נתיב הל"ה ב־325 מיליון שקל. נכון להיום, רק כמחצית מפעלי התעשייה בקיבוצים נמצאים בבעלותם המלאה.

מיקי פלד

הסדר הקיבוצים: 24 שנים של החזרי חוב

השנה שבה יפרעו רוב הקיבוצים את חובותיהם

"כמו משקולת שיושבת על הצוואר כבר 20 שנה ועכשיו היא בדרך לרדת", כך מתארים בתנועה הקיבוצית את המפנה הדרמטי שיחול בה השנה.

2012 תהיה השנה האחרונה לתשלום החזר החובות, שהחל עם חתימת ההסדר בין הקיבוצים לבנקים הפועלים ולאומי ב־1989. בהסדר הקיבוצים נכללו 160 קיבוצים - כשני שלישים מקיבוצי התנועה הקיבוצית המאוחדת והקיבוץ הארצי. במסגרתו מחקו הפועלים ולאומי חובות של הקיבוצים שנאמדו ב־2 מיליארד שקל, והממשלה מחקה להם חוב של כ־1.3 מיליארד שקל. בנוסף, ניתנה לקיבוצים הלוואה של 6.7 מיליארד שקל עד 2013 בריבית של 4.5%. לכל קיבוץ נקבע החזר שנתי מסוים בהתאם ליכולותיו, וכך החזירו הקיבוצים כל שנה 1–4 מיליון שקל לבנקים מ־1989.

בדיעבד, התברר כי כושר ההחזר שנקבע אינו ריאלי והקיבוצים נקלעו שוב לחובות, מה שהביא להסדר שני מול המדינה ב־1996, שבמסגרתו הוכרו קרקעות הקיבוצים כנדל"ן בשווי 8 מיליארד שקל שניתן למכור לשם החזר החובות. חלק מהקרקעות הוחזרו למינהל מקרקעי ישראל. במסגרת ההסדר השני התחייבה התנועה הקיבוצית גם להעביר למדינה 25% ממניות תנובה. המהלך מומש ב־2008 כשהחברה נמכרה לקרן אייפקס, והמדינה קיבלה מהתנועה הקיבוצית יותר מ־100 מיליון שקל, שאותם החזירה לבנקים.

גזי קפלן, מייסד טבעול. האקזיט הושלם צילום: עמית שעל

ביקורת חריפה על ההסדר

הסדר הקיבוצים גרר ביקורת ציבורית קשה על הקיבוצים ועל הממשלה, שהשתמשה בתקציב המדינה כדי לחלץ את הקיבוצים מצרה כלכלית שהם עצמם אחראים לה. בדו"ח מבקר המדינה לשנת 2005 קבע המבקר כי לא רק שהמדינה הסכימה למחוק את החובות, אלא שהיא גם לא נוקטת פעולות שנועדו לגבות את הכספים שחייבים לה, במיוחד המניות בתנובה. מנגד, תומכי ההסדר אמרו כי הנזק שהיה נגרם למשק הישראלי, כמו גם להתיישבות בפריפריה אם הקיבוצים היו קורסים היה גדול לאין שיעור מעלות ההסכם.

אין מחלוקת כי ההסדר המקורי הכניס את הקיבוצים לשני עשורים קשים מאוד מבחינה כלכלית, ואף הוביל להפרטה של רבים מהם, אך בסיכומו של דבר הוא עזר להתנהלות כלכלית יעילה יותר של הקיבוצים עצמם.

הכסף יוזרם לתשתיות

עומרי כנען, שאחראי על ליווי כלכלי של הקיבוצים בתנועה הקיבוצית, אמר אתמול ל"כלכליסט", כי "מדובר בעניין מאוד משמעותי. יש לקיבוצים פרויקטים שבפירוש נפגעו לאורך השנים עקב המחויבויות לבנקים. לדוגמה פרויקטים של תשתיות, שהביקוש להם עלה כתוצאה מהקליטה האינטנסיבית של חברים חדשים, כמו בניית בתים, הגדלה של בתי ילדים ומבני ציבור. מדובר על השקעה ממוצעת של 20–30 מיליון שקל בכל קיבוץ.

"תום הסדר הקיבוצים משמעותו שלקיבוץ ישתחררו כספים לקיים פרויקטים מהסוג הזה, כמו גם הגדלת הפנסיות והשקעה בקהילה".

עם זאת, גם ב־2013 עוד יישארו כעשרה קיבוצים שהאריכו את ההסדר מול הבנקים או שהחלו בהסדר חדש וימשיכו לשלם את חובותיהם עד 2025.

מיקי פלד