שלב נוסף במלחמת הממשלה באקטיביזם
אף שקשה להמר על הדרך שבה יבחר שפירא, מותר להעריך כי הוא יחזר פחות מקודמו אחר תשומת לב תקשורתית ויצמצם את בנק המטרות
כמו במינוים של אשר גרוניס לנשיא בית המשפט העליון ויהודה וינשטיין ליועץ משפטי לממשלה - גם בחירת יוסף שפירא מבטאת את מורת הרוח של המערכת הפוליטית מהאקטיביזם של קודמיהם. זהו אותו אקטיביזם שקיבל ביטוי אצל דורית ביניש ואהרן ברק בעליון, אצל מני מזוז כיועץ המשפטי שחקר והעמיד לדין חברים בממשלת ישראל - וזהו אותו אקטיביזם של מיכה לינדנשטראוס, שהפך את תפקיד המבקר המנומנם לאימת המערכת הפוליטית.
מועמדותו של השופט המחוזי שפירא הוסכמה בידי הליכוד וקדימה עוד לפני נישואיהם הרשמיים. ראש הממשלה בנימין נתניהו אימץ את המלצת ידידו־פרקליטו יצחק מולכו, ולתמיכה זו הצטרפו גם רוני בר־און ודליה איציק מקדימה. נכרכו בה גם הסכמה פוליטית בין יריבים וגם חברותא של עורכי הדין הירושלמיים. שפירא היה ראש ועד מחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין, בעוד שבר־און היה פעיל בלשכה וחבר קרוב שלו.
השריפה עוד מחכה
בין המועמדויות של לינדנשטראוס ב־2005 ושל שפירא היום יש דמיון: שניהם נבחרו בניגוד לעמדת בית המשפט העליון. תפקיד מבקר המדינה הפך לסידור עבודה לשופטי העליון לאחר פרישתם, כשלפני לינדנשטראוס כיהנו בתפקיד יעקב מלץ, מרים בן פורת ואליעזר גולדברג. מינוי לינדנשטראוס קטע את הרצף.
למינוי בסדר גודל כזה נלווה חשש שהממונה ישרת את ציפיות ממניו. אלא שההיסטוריה מלמדת שלרוב זה לא קורה. נשיא העליון, היועץ המשפטי לממשלה ומבקר המדינה מתנתקים לאחר מינוים ממי שמינו אותם. בכירים אלה שואפים להצטיין לנוכח הפרמטרים והאתוס המקצועיים. חלקם לפחות הראו כי הם מוכוונים לריצוי דעת הקהל והתקשורת יותר מאשר לריצוי המערכת הפוליטית שבחרה בהם.
השאלה כעת היא מה יעלה בגורל שלוש הפצצות הגדולות שהותיר לינדנשטראוס ואולי יועברו לשפירא: השריפה בכרמל, פרשת מסמך הרפז ופרשת "ביביטורס", הנוגעת לבדיקת נסיעותיהם לחו"ל של שרי הממשלה. את תמיכת שר הביטחון אהוד ברק במינוי אליעזר ריבלין, למשל, ניתן להסביר בין היתר בחששו מכך ששפירא חלש מדי כדי להפיק מסקנות נוקבות נגד לשכת גבי אשכנזי בפרשת המסמך.
אף שקשה להמר על הדרך שבה יבחר שפירא למלא את תפקידו, מותר להעריך כי הוא יחזר פחות מקודמו אחר תשומת לב תקשורתית ויצמצם את בנק המטרות. על הנייר, קשה לומר כי הוא תואם את רוחם של ראש הממשלה וקואליציית הימין: פסיקותיו והרזומה שלו מראים כי הוא מעניק קדימות לנושאים "שמאליים", דוגמת זכויות אדם ושלטון החוק.
בעיה בסדרי העדיפויות
פסקי הדין של שפירא לא חוללו מהפכות גדולות, אבל אחד מהם מסגיר בעיה קלה של שיקול דעת הנוגעת לבחירת סדרי עדיפויות. ב־2008 כמה משפחות של קורבנות טרור זכו בפס"ד לפיצוי מארגון החמאס, וזה כמובן לא שילם. כשהגישו עתירה להורות על פירוק החמאס מהיותו "חדל פירעון", במקום להשתתף בצערם ולדחות את העתירה, מילא שפירא 27 עמודים בניתוח משפטי של פקודת החברות והליכי חדלות פירעון, ודחה את העתירה. בתפקידו החדש מומלץ למבקר להשקיע את זמנו וכתיבתו בדרך מושכלת יותר ולא לבזבזם על המיותר והמובן מאליו.
