על מה השדיים חושבים?

מעניין לעצור ולחשוב רגע על מקור ההתרגשות. אחרי הכל, מה יותר טבעי מאם המיניקה את בנה? האם גילו של הילד הוא שהצית את הוויכוח, או שעצם חשיפת החלק המסוים הזה בגוף הוא שמשך את תשומת הלב? האומנם המיקוד הוא בפוליטיקה ויחסי הכוחות שמאחורי נוהגי ההנקה, או שמא מדובר בשאלה על גידול ילדים, או מוסר – או משהו אחר?

קל לחשוב על עוד ועוד נימוקים שכלתניים, אך העובדה שביסוד הדברים פשוטה: השדיים מאוד מעניינים אותנו. החזה הוא מאיברי הגוף היחידים שלא מוקדשת להם דיסציפלינה מדעית נפרדת (אין "רופא שדיים" כמו שיש רופא עיניים, אוזניים, כליות ואפילו רופא לפי הטבעת - פרוקטולוג). אבל מחוץ לדיסציפלינה המדיצינית מוקדשת לשדיים תשומת יוצאת דופן. הם מנִסי האבולוציה, הם מה שהפך אותנו ואלפי מיני בעלי חיים אחרים ליונקים, ובכמה שפות אפשר לקשור בין המילה לאם (mama) לשמה של בלוטת החלב (mammary).

שער המגזין

פלורנס וויליאמס, כתבת מדע נחשבת במגזין "Outside" האמריקאי, בחרה לייחד את ספרה החדש לשדיים, העובדים שעות נוספות, מזינים עוללים, מעניקים השראה, מכתיבים אופנות וביגוד ומושכים כל כך הרבה תשומת לב, בין אם הם חשופים, מכוסים או מציצים ממחשוף – וכל זאת, מתברר, כשהידע שלנו עליהם חלקי ואקראי, ושרב בו הנסתר על הגלוי. השד, אומרת וויליאמס בספרה, שממפה את הידוע, הלא ידוע והנחקר בנושא, ראוי להרבה יותר תשומת לב.

החזה הנשי אכן מרכזי לתפיסות יופי ומשיכה מינית, אך הוא נהנה מהמעמד הזה רק בחלק מהתרבויות, ורק בתקופות מסוימות. יש מי שמקדשים על פניו חלקי גוף אחרים כגון האחוריים או הצוואר, אבל לאלה אין מבנה כה מורכב, הדורש הנדסה ייחודית לפריטים שבהם מלבישים אותו, ולא חלים בהם שינויים כה מעניינים לאורך זמן. בעוד שיעור הנשים הבוחרות להיניק הולך ומצטמק בעולם המודרני, תשומת הלב לחזה רק גדלה והולכת. החזה הנשי, מספרת וויליאמס, מוגדל ומוקטן בעזרת סכיני מנתחים ושתלים, כנראה חשיבותו לתפיסת העצמי של נשים צעירות כה רבה עד שתעשייה שלמה ניזונה מהתחום. הוא צומח יותר ויותר מוקדם, ולפי נתוניהם של יצרני לבוש תחתון הוא גם גדל לאורך זמן. גם ההבדל בין החזה האנושי לזה של חיות אחרות מעניין: שדיים מרופדי שומן יש רק לנקבות המין האנושי. בעוד שהדנ"א שלנו משותף ב־98% עם זה של השימפנזות, השדיים שייכים ל־2% שהם מותר האדם מהבהמה.

וויליאמס מוסרת את הפרטים, בין היתר, כדי לעזור להסיר מעל השדיים את העמימות המיסטית שאופפת אותם. היכרות עם תכונותיו, עם פרטים כגון כמות החלב האדירה שתינוק יונק ממנו, והמבנה שמאפשר את היניקה, או עם העובדה, לדוגמה, שרקמות השד השומניות הן מקום הצטברות לרעלים מזיהומי אוויר ומזון, חשובות לכל אשה – וגם לכל גבר. אחרי הכל, תופעת סרטן השד אצל גברים הולכת ומתגברת. וראוי להפנות גם אליה הרבה יותר תשומת לב, רגישות ותקציבים.

אולי, יותר מאשר תמונה פרובוקטיבית, המקום שבו שחרור האשה והמשפחה צריך להתחיל הוא הדה־מיסטיפיקציה של החזה הנשי. המדע יודע כיום יותר על הרכבו הכימי של יין אדום מאשר על ההרכב של חלב אם. וכל עוד זה המצב, אין פלא שהיחס אל השד ומה שבו דומה לסגידה נבערת. הגיע הזמן לבחון לעומק את השדיים, ולא רק מהסיבות הבולטות והמובנות מאליהן.