המעשה ה'אנטי חברתי' של הארגונים החברתיים
לא ברור מדוע בחרו אותם ארגונים חברתיים הפועלים שלא למטרות רווח להעמיד עצמם באותה שורה יחד המרכז למימוש זכויות רפואיות
לפני כחודש ניתן פסק דין שבו נקבע כי המרכז למימוש זכויות רפואיות ולבנת פורן העומדת בראשו, מסיגים את גבול מקצוע עריכת הדין, ובהתאם נאסר עליהם לבצע פעולות אלה.
המרכז פנה לבית המשפט העליון וביקש לעכב את ביצוע פסק הדין. חיזוק מפתיע לבקשתו הגיע דווקא משורה של
מפסק הדין עולה, כי לפחות המרכז למימוש זכויות רפואיות טוען כי אינו מעניק 'יעוץ משפטי' וכי עבודתו מתמצית בסיוע 'בירוקרטי-פרוצדוראלי' בלבד. עם זאת, האוכלוסיות שפונות לאותם גופים, עושות זאת בדרך כלל על מנת לקבל ייעוץ בנוגע לזכויות המגיעות להן, וכיצד לממש אותן. זאת בהתבסס בין היתר, על הפרסומות המציגות את אותם גופים כ'מומחים למימוש זכויות רפואיות'. אלא שאותם גופים אינם יכולים להעניק ייעוץ משפטי, שהוא הייעוץ הנדרש בסיטואציה ולכן אותם פונים שמים את מבטחם במי שאינו מוכשר לכך ואין לו את הידע והכישורים הנחוצים לשם מתן ייעוץ זה, אין עליו פיקוח, אין כללי אתיקה אשר מסדירים את פעילותם, ואין עליהם כל מגבלה בנוגע לפרסום, כפי שקיימת לגבי עורכי דין.
להפסיד פעמיים
מפסק הדין עולה עוד, כי כאשר מגיע חולה למשרדי אותם גופים הוא פוגש איש מכירות, וזה מחתים את החולה על הסכם. אלא שככלל, באותם הסכמים לא מצוין באופן מפורש מה הם השירותים שיינתנו לחולה, ומהי ההתחייבות כלפיו. לעומת זאת, באותם הסכמים מנוסחים סעיפי התמורה באופן מורכב וקשה להבנה, כאשר פעמים רבות מדובר בהתחייבות כספית עצומה, העולה לכדי עשרות אלפי שקלים ואף יותר. אותם גופים 'גוזרים' את התמורה מההטבות הכספיות שיקבל החולה ולא מהיקף העבודה שהם מבצעים. כך, אפילו אם אותו גוף רק עזר במילוי טופס ובשליחתו, עדיין עלול החולה למצוא עצמו חב סכום כספי עצום.
התוצאה היא שאותם גופים גובים לעתים סכומי עתק מהפונים אליהם, עבור שירותים שהם עצמם הגדירו כ'סיוע בירוקרטי-פרוצדוראלי' תוך שהם 'נוגסים' במידה רבה מההטבות הכספיות להן זכאים אותם חולים מהביטוח הלאומי ומגופים אחרים.
כלומר, הציבור עלול להפסיד פעמיים מהפנייה לאותם גופים, פעם אחת כאשר הוא מקבל יעוץ לא מקצועי בקשר לזכויותיו המשפטיות, ופעם שנייה כאשר הוא עלול להידרש לשלם סכומי עתק ביחס לשירות שקיבל, אם בכלל, מאותם גופים. האיסור על הסגת מקצוע עריכת הדין בהקשר זה, לא נועד להגן על עורכי הדין אלא דווקא על הציבור.
פעולתם של אותם גופים הפועלים למטרות רווח אינה 'מנגישה את המשפט' לאותן אוכלוסיות אלא רק מאפשרת את ניצולם. כיום אין כל קושי לפנות לעורך דין לאור ריבוי העוסקים במקצוע ולקבל יעוץ מתאים. ברור שעדיף שחולה ישלם כספו לעורך דין המעניק לו יעוץ משפטי מתאים מאשר לגוף עסקי אשר אינו יכול ואינו מוסמך ליתן את היעוץ הדרוש לחולה, אך מנגד גובה ממנו סכומי עתק. כמו כן, אפילו אם לאותו חולה אין את היכולת לפנות לעורך דין, הרי שבחוק הביטוח הלאומי ישנה הסדרה של סיוע משפטי, באמצעות לשכות הסיוע המשפטי. כל שנדרש בהקשר זה, הוא להביא למודעות הציבור את קיומן של הלשכות, ובמקרה הצורך, להפנות אליהן תקציבים מתאימים.
גם החשש של הארגונים החברתיים מכך שפסק הדין עלול להוביל לפגיעה בפעילותם אינו במקומו. בניגוד למרכז למימוש זכויות רפואיות, הארגונים החברתיים פועלים שלא למטרות רווח ובאמצעות מחלקות משפטיות פנימיות. לגוף הפועל שלא למטרות רווח (להבדיל מגוף מסחרי) דווקא מותר לייצג, באמצעות עורכי דין, את הפונים אליו, ועל כן לא ברור על מה חששם מבוסס. לא ברור מדוע בחרו אותם ארגונים חברתיים הפועלים שלא למטרות רווח להעמיד עצמם באותה שורה יחד המרכז למימוש זכויות רפואיות. השוואה כזו, פוגעת דווקא באותם ארגונים חשובים.
הבהרה: משרד עוה"ד ציוני פילרסדורף צנטנר מייצגים חולה מול אחד מהגופים הפועלים ל'מימוש זכויות רפואיות'. המשרד איננו עוסק בתחומים בהם עוסק המרכז למימוש זכויות רפואיות ודומיו.
