ספר מקצועי מחפש פראיירים. שוב

התחינות של בן־דב ואווירת הפוזיטיב סייעו לו לסיים את הסאגה של טאו בהסדר חוב ולא הפריעו לא במאומה לקפוץ ישר למגה־עסקה הבאה בפרטנר. בזה אחר זה נעמדו בתור המממנים כדי לסייע לו לרכוש את חברת הסלולר: ראשית הבנקים ואחריהם ללא כל היסוס מנהלי ההשקעות שמנהלים את כספי הפנסיה וקרנות הנאמנות של כולנו. איש מהם לא ראה אז בטאו מקרה בוחן שממנו ניתן ללמוד משהו על איך מתנהג בעל שליטה כשהעסקים מידרדרים לאזור הנגטיב.

ההתנהלות של בן־דב בהסדר של טאו ב־2008 זהה להתנהלותו כעת ומשמעותה אחת: קודם כל אילן בן־דב, אחר כך כל היתר. זו הסיבה שההצעה של בן־דב והאצ'יסון לבעלי האג"ח של סקיילקס כל כך נמוכה. בן־דב, בהיותו איש עסקים ממולח, יודע שבעלי האג"ח צפויים לסרב למתווה העסקה הנוכחי. הם צריכים להיראות כנלחמים ולכן בן־דב קובע בסיס לדיון עתידי - א"ב של משא ומתן.

אחרי שהתברר כמה נמוך הרווח של בעלי האג"ח מהעסקה וכמה גבוה הרווח של בן־דב, נותר רק לייצר מצב שבו הרווח של בעלי האג"ח יעלה מעט ושל בן־דב יירד, אבל התוצאה שאליה הוא מכוון ברורה: לי יישאר הרבה כדי שאוכל לקחת אתכם יד ביד אל ההרפתקה הפיננסית הבאה שנייצר אני ויוסי ארד, המוח הפיננסי המבריק מאחורי טאו וסקיילקס.

"אתם חותכים לי חתיכה מהבשר", אמר בן־דב לראשי האצ'יסון כשהבין שהוא נשאר עם 0% ממניות פרטנר אף שדרש להישאר עם כמה פירורים. אבל הסינים לא התרגשו מהמטאפורות או מגינוני החברות שהרעיף עליהם. הם שיחקו משחק קשוח שהתוצאות שלו היטיבו עמם. אם העסקה תתממש האצ'יסון תקבל את פרטנר במחיר סביר וביכולת טובה להיפגש עם הכסף שהלוותה לבן־דב.

בעלי האג"ח של סקיילקס יכולים להיות האצ'יסון, להתנהג באותה הדרך כלפי בן־דב ולגרום לו לשלם מחיר כבד על הכישלון העסקי שלו - לקחת את פרטנר, להבריא אותה ולהיפרע ממנה בהמשך הדרך. או שהם יכולים להתנהג כפי שהתנהגו בכל הסדרי החוב האחרונים, להסתכל רק על החור בגרוש ועל הבונוס הקרב ובא, לוותר לבן־דב ולקבל אותו בעוד שנתיים שוב בזרועות פתוחות.

המקרה של בן־דב הוא מקרה בוחן שיראה אם משהו מהלך הרוח הפרו־חברתי גלש לשוק ההון או שהוא ממשיך להתנהל ביקום מקביל שכללי המשחק שלו כוללים שכר בלי עונש. עד כה בן־דב הצליח להפריד בין העולמות: בארבע השנים האחרונות הוא משך משכורות בגובה כולל של 36.2 מיליון שקל מסאני. מה קיבלו המשקיעים בתמורה? יוק.