איך נראה טאטו מדעי?

גילוי נאות: אין לי כתובת קעקע. אני מהדור שזיהה קעקועים עם ניצולי שואה, מלחים או פושעים. גדלתי בסביבתם של ניצולי שואה, לפני 40 שנה עבדתי כנער סיפון בין מלחים על אונייה, וכעבור עשור עבדתי עם עבריינים בבית כלא פתוח. ומעולם לא היתה בי כמיהה להימנות עם אף אחת מהקבוצות המקועקעות האלה. אבל החודש תפסה את עיני כריכתו של ספר חדש, שעוסק בכתובות קעקע שחורטים על עצמם חברים בקבוצה שאני כן נמנה עמה: מדענים.

קרל זימר הוא כתב מדע פופולרי ותיק, שמאמריו התפרסמו ב"ניו יורק טיימס", "סיינטיפיק אמריקן" ו"טיים". הוא חיבר כתריסר ספרים, הוזמן ללמד באוניברסיטת ייל, והבלוג שלו, "The Loom", אומץ על ידי המגזין הנחשב "Discover".

ברגע של קלות דעת לפני חמש שנים, זימר שאל את קוראי הבלוג שלו אם מי מהם נושא כתובת קעקע. הוא התעניין במיוחד בקוראים שהם מדענים ובכתובות קעקע שמזוהות עם נושאים מדעיים, מנוסחאות מפורסמות ועד ייצוגים גיאומטריים סבוכים. הוא קיבל מאות תגובות וצילומים, סיפורי רקע, נימוקים ואנקדוטות. בשנים האחרונות הוא הציג בבלוג את סיפורי הקעקועים המדעיים, וכעת קיבץ אותם לספר המרהיב "Science Ink", "המדע בדיו".

ממלחים מצפים לקעקע עוגנים ודמויות נשים. עבריינים מתגנדרים בקעקועי סמלים נוצריים, צלבי קרס או סתם איורים מבהילים. במה מדענים בוחרים להתעטר?

כמה מהתשובות צפויות. ביולוגים רבים חקקו בבשרם, ברגע של השראה, גרסאות שונות של מודל הסליל הכפול של הדנ"א. רבים שלחו לזימר תמונות של חלקים בבשרם נושאים טאטו של נוסחאות בנות אלמוות כגון E=MC². אחרים בחרו סיסמאות לטיניות כגון זו שמזוהה עם תערו של אוקאם, "Numquam ponenda est pluralitas sine necessitate", "אין להרבות שלא לצורך", שמהווה השראה לגישה המדעית שלפיה מבין כמה הסברים אפשריים, תמיד יועדף הפשוט יותר. עוד משפט שהרבה אנשים העוסקים בתחום המחקר קעקעו על גופם הוא "Eppur si muove" - "ואף על פי כן נוע תנוע", הכרזתו המתריסה של גלילאו כלפי האינקוויזיציה.

קעקוע מדעי

ישנן בחירות אמנותיות יותר, כמו קעקועי המאובנים שפלאונטולוגים רבים חקקו על לוח לבם, עכוזם ומקומות אחרים. נאמר "לא תעשה לך פסל ומסיכה", אבל כמה וכמה מדענים טבעו בעורם את פרצופו המזוקן של דרווין, כמעין התרסה אישית נגד הדיבר השני.

ויש גם קעקועים מדעיים מפתיעים וייחודיים, עם סיפורים ייחודיים לא פחות, שהשמות מאחוריהם נשמטו מהספר כדי להגן על פרטיות החוקרים. מתחת לכמה וכמה חולצות שנלבשות תדיר במעבדות מחקר וקתדרות אוניברסיטאיות מסתתרים קעקועים זהים של זוגות אוהבים סודיים, איורים שמתכתבים זה עם זה, סטודנטית שבגלל אהבתה לכימיה פיזיקלית ציירה את נוסחת האנטרופיה על גופה. כעבור כמה חודשים היא נהרגה בתאונת דרכים, ואמה העתיקה את הקעקוע כריטואל זיכרון לבת. אמה גם תרמה את איברי בתה להשתלה, וכעבור שנה, כשהתברר שהאיברים סייעו להציל את חייה של אשה מבוגרת, הועתקה נוסחת האנטרופיה גם אל גופה של מקבלת האיברים, ואל גופה של בתה. ויש שם גם חוקר שהחלים מסרטן, שמראה לזימר את הכוויות שהותירו בגופו קרני הקרנה רדיולוגית. במקום להסירן הוא מתייחס אליהן באהבה. אני לא קעקעתי מדע בבשרי, הוא אומר. המדע קעקע בי.

רבים מהמדענים שמספרים את סיפורי הקעקועים שלהם אומרים לזימר בספר שתמצית תפקידו של המדע הוא בעיניהם חיפוש אחר האלגנטיות. האלגנטיות; השאיפה השקטה של המדען - והמדע - להותיר חותם נצחי; והלהט הכפייתי ששם את עיסוקך כטוטפות בין עיניך. אולי טאטו הוא הצורה הנכונה והכנה ביותר של פרסום מדעי.