שחרור הרווחים הכלואים דווקא נכון לכלכלת ישראל

מפתה מאד להצטרף למקהלת המבקרים את משרד האוצר ורשות המסים בנושא רווחים כלואים. לדעתי, החלטתם ליתן הקלות לחברות רב לאומיות בתמורה לשחרור מהיר של אותם רווחים כלואים ראויה ונכונה לכלכלת ישראל בעת הזו, ויש להחלטה זו השלכות חיוביות על מערכת היחסים של מדינת ישראל עם חברות רב לאומיות המהוות יצרניות ערך חשובות לכלכלה המקומית.

מלכתחילה הבינו קברניטיה הכלכליים של המדינה שחוקי עידוד הינם הכרחיים להתפתחותה של המדינה. החוק שימש כאחד המנועים לצמיחתה של תעשיה חזקה - נטפים, אמדוקס, אלביט, נייס, צ'קפויינט, טבע וחברות אחרות נהנו מההטבות שבחוק שאפשרו את צמיחתן. חוק העידוד סבוך וכולל מספר מסלולים. המסלול שהוא נושא הדיון הציבורי כולל הטבת מס "למפעל מאושר", כאשר אחד התנאים לאותה הטבה היה אי משיכת רווחי המפעל. היסטורית, סבר המחוקק שההטבה הגלומה במפעל מאושר מאפשרת לו להמשיך ולהשקיע בפיתוח בלי לשלם מס. הסעיף שהיה כל כך הגיוני כאשר התעשייה הייתה מקומית ועתירת הון (במיוחד מפעלי טכסטיל) הפך ללא רלוונטי בכלכלה הגלובלית ולכן ברפורמה האחרונה הוא בוטל למעשה, אך רק בצורה צופה פני עתיד. לכן נותרו מספר חברות גדולות להן רווחי עתק שנצטברו, שהמס על חלוקתם גבוה. חברות אלו נמנעו במשך שנים ארוכות לחלק רווחים אלו בשל המס.

בפועל רשות המסים תקפה חברות שהשקיעו את הכספים הללו אם עשו זאת דרך חברות בנות, ובכך תרמה רשות המסים לקיפאון המוחלט של מיליארדי דולרים המושקעים בדרך כלל בפיקדונות מחוץ לישראל. יש להניח שמשרד האוצר הבין שמדובר בהזדמנות להכניס כספים לקופת האוצר, ומאוחר יותר למשק בחזרה. כבר זה המקום לציין שקיים הבדל עצום בין חברות זרות לחברות מקומיות כמו צ'קפוינט או טבע. בעוד החברות הזרות מעוניינות בהוצאת הכספים לחברות האם שלהן על מנת שישקיעו אותם בפיתוח העסקי של אותן קבוצות, במקומות אחרים בעולם, אין הדברים כך באשר לחברות הישראליות. אלו פשוט לא יכולות לחלק כספים לציבור - אשר חלקו יושקע שוב בישראל, אחרי תשלום מס על הדיבידנד.

שר האוצר, יובל שטייניץ צילום: נועם מושקוביץ

מהי החלופה? ניתן כמובן להמשיך ולהחזיק את החברות הללו כבנות ערובה לחוק שבוטל למעשה. אך מהי התוצאה? לחברות עצמן, יש להניח שתמשכנה לנהוג באותה הדרך בה נהגו שנים רבות - השקעת הכספים הללו בפיקדונות. והאוצר? הוא צריך עדיין מקורות ולכן אלו יבואו מהציבור הרחב דרך עליית המע"מ או מסים אחרים.

האם לא תהיה כאן מתנה שבדיעבד? אכן כן, וכך קורה תמיד בשינוי חוקי מס. בנוסף, תהיה פה גם אמירה של תודה לחברות על שהשקיעו במדינה. יש להדגיש כי חוק העידוד עוסק בעיקר במפעלי ייצור ולא במרכזי מו"פ, שבהם יש לישראל יתרון יחסי מובנה. לעומת זאת, לישראל יש חסרון יחסי בולט בהקמת מפעלי ייצור בשל עלויות השכר הגבוהות בישראל, הסיכון הביטחוני, ועלויות השינוע.

הסיבה היחידה להקמת מפעלי ייצור בישראל ולא באירלנד למשל הינה משטר המס הנוח. לישראל קיימת תועלת עצומה במשיכת מרכזי ייצור לישראל, בעיקר תעסוקה ומיסוי סביבתי - תיקי הניכויים של העובדים, והספקים (מזון, חומרי גלם, שינוע והובלה ועוד). מדובר במיליארדים של מסים מידי שנה. זאת מבלי להזכיר את התועלות הסביבתיות האחרות - בעיקר הסטת משאבים נילווים למפעל, ניהוליים פיננסיים ואחרים, ופיתוח תעשייה נלווית. מה היה המצב הכלכלי בישראל לו מעסיקי ענק דוגמת צ'קפויינט, טבע או אינטל היו מעבירות את מרכזי הייצור שלהן מחוץ לישראל? מי שמתנגד למתן הטבות לחברות אלו יצטרך גם להסביר לאלפי המובטלים, ולמאות העסקים שיפגעו מדוע החברות הללו הסיטו את מפעלי הייצור שלהן מישראל. בטווח הקצר הוא יצטרך גם להסביר לתושבי ישראל מדוע יש להעלות מסים.

האם מדובר בצעד חסר תקדים? ודאי שלא. למעשה התוכנית דומה בעיקרה להוראת שעה שהקונגרס האמריקאי החיל בשנים 2004-2005, ושמטרתה הייתה לעודד הזרמת דיבידנדים הכלואים במדינות חוץ לארצות הברית. שיעור ההנחה במס לפי אותה תוכנית היה 85% והיא הוכתרה כהצלחה. כן, כבר לפני כעשור הכירו האמריקאים בצורך להתמודד בצורה שונה עם חברות רב לאומיות ניידות.

לסיכום הדברים - ראוי לשבח את משרד האוצר שיזם תוכנית שמטרתה הזרמת מסים לקופה בזמנים קשים, שאינם על חשבון הציבור. יש לקוות שיתפתח דיון ציבורי של ממש סביב הסוגייה שכן הנזקים האפשריים לכלכלת ישראל ממדיניות מסים לא נכונה הנוגעת לחברות ענק - הם מהותיים.

הכותב הוא שותף ומומחה למיסוי בינ"ל במשרד ארדינסט בן נתן ושות'