ראיון "כלכליסט": הפרופסור שמלמד את הכלכלנים קצת צניעות
עד לפני שבועיים היו הכלכלנים נגד הרחבת הגירעון, ואחר כך בעד. זה רק ממחיש את טענותיו של פרופ' רומן פרידמן, שהגיע הזמן שכלכלנים יפסיקו לחשוב שהם יודעים איך בדיוק עובד העולם. פרידמן מפתח מודל חדש שמערער על התפיסות הכלכליות המקובלות, ומכניס למשוואה גם משתנים חברתיים וסביבתיים
רומן פרידמן הוא איש נעים הליכות שמבטאו הכבד וגינוני הנימוסים האירופיים שלו מסגירים את מוצאו היהודי־פולני. תחת שלטון ברה"מ הוא למד שיעורים בצניעות אינטלקטואלית ובסכנות של חשיבה דוגמטית. ולמרות זאת, פרידמן, פרופסור לכלכלה, הוא האיש שממנו חוששים עמיתיו באקדמיה. אם יתגלה שהוא זה שצודק והכלכלנים טועים, הם יצטרכו לשנות את כל המודלים שעליהם הם מסתמכים בתחזיותיהם. גרוע יותר מבחינתם - הם יצטרכו לזנוח את היומרה לדעת איך העולם הכלכלי באמת עובד. אם פרידמן צודק והם טועים - תם העידן שבו כלכלנים מקבלים כסף רב לחזות מה יקרה בעתיד.
התיאוריה שפיתח פרידמן עם פרופ' מייקל גולדברג מכונה IKE, ראשי תיבות של "כלכלת ידע לא מושלם" (Imperfect Knowledge Economy). בקצרה, התיאוריה טוענת שלא רק שאין לבני אדם ידע אמיתי שמסביר איך בנוי העולם האמיתי, אלא שגם לעולם לא יהיה להם.
הכלכלן פרופ' רומן פרידמן צילום: בלומברג בעזרת גורו ההשקעות ג'ורג' סורוס, שרעיונות כמו אלו של פרידמן קרובים ללבו, הקימו פרידמן ושותפיו שלוחה ראשונה של IKE באוניברסיטת קופנהגן בדנמרק (ראו מסגרת). על אף חששות הקולגות, מסביר פרידמן שחוסר היכולת לדעת ולנבא במדויק הוא הדבר הכי טוב שקרה למחקר הכלכלי.
חשוב להבין: פרידמן לא חושב שכלכלנים לא יכולים לדעת דבר, אלא פשוט רוצה לסמן גבול בין מה שניתן לדעת לבין מה שלא. "אם אתה הולך למכולת ברחוב מוכר בזמן נתון, ואתה צריך לבחור בין שלושה תפוזים לשני תפוחים, כלכלן יכול לדעת הרבה על הבחירה שלך. כלומר, כשיש אלמנטים של הקשר תרבותי, גיאוגרפי וזמני. אני חושב שכלכלנים עובדים היטב כשהציפיות לגבי העתיד לא חשובות".
אתה לוקח מהכלכלה את המניות ומשאיר אותה עם תפוזים.
"יש שאלות קריטיות שכלכלה כמדע לא בנויה לענות עליהן. למרבה הפלא, אלה דווקא שאלות בסיסיות שהמכנה המשותף לכולן הוא פעילות כלכלית שיש בה מרכיב של זמן, כמו החלטות ההשקעה של משקי בית וחברות. גם אם נניח שלכל המשקיעים יש הנתונים שהם צריכים כדי להחליט אם להשקיע במניה או בבית, ונגיד שכולם יודעים כיצד לחשב את הנתונים. גם אז הכלכלנים לא יכולים לדעת איך המשקיעים מקבלים החלטות ואיך הם חושבים על העתיד. יש פשוט יותר מדי נעלמים".
צריך להכניס היבטים חברתיים לתוך הסיפור"
רוב המודלים הכלכליים שמשמשים את אנשי הפיננסים, את הבנקים המרכזיים ואת חוקרי הכלכלה יוצאים מהנחת היסוד שציפיות המשקיעים "רציונליות". למונח רציונליות מגוון הגדרות, שהמשותף לכולן הוא ההנחה שממוצע ציפיות המשקיעים לגבי מחיר - בין אם של מניה, בית או אינפלציה - תואם את שיתרחש במציאות. הגדרות מחמירות יותר, שפופולריות בקרב אלה המנתחים את שוק ההון, אף מניחות כי לא תיתכן "בועה", שכן מחיר נייר ערך משקף את הציפיות הרציונליות של המשקיעים לגבי המחיר שלו בעתיד ולגבי הפעילות הכלכלית שעומדת מאחוריו.
"רציונליות הוא האופן שבו מפרשים בני האדם את המציאות הכלכלית והעתיד והוא קריטי לקבלת החלטות", אומר פרידמן. "זה סביר לחלוטין, אלא שכלכלנים רבים החלו לחשוב כי הם יודעים איך כל אחד מאיתנו חושב, וזו מבחינתם אקסיומה. לכן לדעתם אין סיבה להסתכל על ההתנהגות האמיתית של האנשים".
מכאן ממשיך פרידמן ויוצא גם נגד חוקרי הכלכלה ההתנהגותית: "הם גילו שאין קשר בין רציונליות כפי שכלכלנים מבינים אותה לבין התנהגות בני האדם בפועל. מכאן יש שתי אפשרויות: או להגיד שכל המודלים שהסתמכו על הרציונליות צריכים להיבחן מחדש, או לומר שהמודלים בסדר, אבל האנשים הם לא רציונליים וצריך לנסות לכמת את האי־רציונליות. יש כלכלנים התנהגותיים שמבזבזים מיליוני דולרים על חיבור בני אדם למכשירי MRI כדי לנסות ולהבין למה אנשים לא רציונליים".
אתה קצת ציני.
"שלא יובן לא נכון, היבטים מתמטיים ופסיכולוגיים חשובים, אבל המציאות מורכבת יותר. יש היבטים חברתיים שצריך להכניס לסיפור. ההנחה שכל פרט פועל רק לתועלת עצמו מוגבלת, כי יש גם שיקולים של החברה שבה אדם חי או של התרבות שממנה הוא מגיע. מהבנה זו מגיעים למודלים אחרים לחלוטין, ללא קשר לשאלת הרציונליות. רק התחלנו את המחקר בנושא וכבר הראינו שניתן להסביר שינויים במחירי נכסים כמניות וכמטבע חוץ באמצעות שיקולים מורכבים יותר מאלה שלרוב משתמשים בהם. הצלחנו לדחות את תיאוריית הציפיות הרציונליות".
נשמע כמו הצלחה גדולה. מה האתגר הנוכחי שלכם?
"עוד לא ברור מה באמת נוכל להגיד על מחירים של נכסים בעתיד ומה לא, וזו שאלה מכרעת. אנחנו עוד לא יודעים על מה בתחום הכלכלה ניתן לדבר בצורה מדעית. מה שברור הוא שהגישה המרכזית בכלכלה, ואשר לפיה המטרה היא להבין בדיוק איך העולם עובד, תצטרך להתבטל. זה לא אומר שכל המתודות שכלכלנים משתמשים בהן מיותרות, זה אומר שהנחת הבסיס צריכה להשתנות. הנחת היסוד שלי היא שלא כלכלנים, לא משקי בית, לא חברות עסקיות ולא אף אחד אחר, איש לא יכול לדעת בדיוק איך העולם עובד. בכל פעם שהעתיד מעורב, אותו תחום נמצא מחוץ לטווח הידיעה של הכלכלה".
"הצלחתי בתחום והבנתי שמשהו בעצם לא בסדר"
בגיל 26, מצויד בתארים במתמטיקה, פיזיקה ובמדעי המחשב, החליט פרידמן ללמוד שוב לתואר שני, הפעם בכלכלה. הוא התייצב לשיעור הראשון בחוג לכלכלה באוניברסיטת קולומביה ו"הופתעתי לראות כמה טוב הייתי בלימודים", הוא מספר. "זה גרם לי לחשוב שמשהו לא בסדר בתחום הזה, אם מישהו שיודע מעט מאוד כלכלה יכול להצליח בו".
אנקדוטה זו ממחישה שאפשר אולי להתווכח עם פרידמן, ויש כלכלנים באקדמיה שעשו זאת, אך קשה להתווכח עם דרישתו לצניעות אישית ולצניעות אינטלקטואלית ממקצוע הכלכלה: "המחשבה שמישהו בעל תואר בפיזיקה יכול לחשב מה הסיכון בהשקעה מסוימת מגוחכת. אבל כיום אדם כזה יכול להתיימר לכך כיוון שהמודלים שכלכלנים משתמשים בהם צמצמו את העולם לנוסחה מתמטית".
מה אתה מציע?
פרידמן: "אף שאנחנו לא יכולים להבין את העולם כפי שהוא באמת, עדיין יש דברים שאנחנו יכולים לדעת ולנסח בצורה מדעית. החלטות מוכוונות עתיד כהחלטות השקעה מושפעות משיקולים שאי אפשר לכמת ולכן לא ניתן לגבש להן ניסוח מתמטי. אבל אנחנו חושבים שיש אפשרות להצביע על סדרים בעולם הכלכלי, התאמה בין משתנים שהם יותר איכותיים מכמותיים. אם סדרים כאלה ניתנים לניסוח מדעי, אז אפשר לגבש מודלים ולייצר מדע אמפירי כמו שמדע צריך להיות".
מה המודלים הללו ייתנו לנו?
פרידמן: "הם יספקו תחזיות של כיוונים ומגמות, גם אם לא אומדן מספרי. המודלים שלנו יסתכלו על השינויים במשתנים הבסיסיים, כמו מדיניות כלכלית של ממשלה, צמיחה במשק, או תוכניות של חברות. יש לנו כבר בסיס אמפירי לקשור בין האופן שבו המשתנים הללו נעים לתנודתיות בשווקים. אם אין שינוי בכיוון של אותם משתנים, לא תהיה תנודתיות.
"לסדירות הזו יש השלכות חשובות. אם אנחנו רוצים להפחית את אי־יציבות השווקים, אפשר להשפיע על האופן שבו משתנים המשתנים הבסיסיים, וחלק מזה תלוי במדיניות ממשלתית. ההשלכות של מהלך כזה מובילות לתפקיד חשוב אך מוגבל של המדינה, תוך הימנעות מהפחתת חשיבות השווקים. בנוסף, תפיסה איכותית במקום כמותית יכולה לרמוז מתי התנודתיות תיפסק".
כלומר, נוכל לדעת מתי הבורסה תעלה ומתי היא תרד?
פרידמן: "נוכל לקבל אינדיקציות לכך. פעם חשבו שהסיבה לצמיחת שוק ניירות הערך בארה"ב לקראת סוף שנות התשעים קשורה ל'התלהבות נעורים לא רציונלית' (לדברי נגיד הבנק המרכזי דאז אלן גרינספאן - מ"פ וש"א). כלומר, מדובר בפסיכולוגיה בלבד. כשמסתכלים על הנתונים בזהירות רואים שכל השיקולים הבסיסיים שהשפיעו על הציפיות ממחירי המניות עד שנת 2000 הצביעו על עלייה, וכשהשיקולים התהפכו - גם השוק התהפך".
אתה רוצה שכלכלנים יעזבו את שולחן הכתיבה ויירדו ל"שטח".
פרידמן: "משהו כזה. כשכלכלנים יכירו את השיקולים הרלבנטיים של השחקנים בשוק, הם יוכלו להסיק מסקנות ולקבל החלטות. הם יעשו זאת בעזרת שימוש באינטואיציות, בניסיונם האישי וגם באמצעות חישוב מתמטי, כפי שאנשים אמיתיים מקבלים החלטות. הכלכלה תפסיק להיות מכונה שמכניסים אליה מספרים ומקבלים החלטות. היא תהפוך לשדה שבו כלכלן לומד אילו שיקולים חשובים כשרוצים לדעת איך העולם עובד, גם אם לא יהיה ניתן לדעת בוודאות איך הוא עובד. זו מטרה צנועה מזו שהכלכלה מצהירה עליה כיום".
"מודלים שמורידים את רף הכניסה אל המקצוע"
פרידמן רוצה שכלכלנים יפסיקו להסתכל על התנהגות כלכלית כעל עצמים פיזיקליים, וישלימו את החסר במודלים שלהם עם משתנים איכותיים כנורמות תרבותיות ופסיכולוגיה של קבלת החלטות. אינטואיטיבית הטענה סבירה, אז למה כלכלנים בכל זאת מתעקשים שהם יכולים לחזות את העתיד?
"זו שאלת מיליון הדולר", אומר פרידמן, "ביליתי חלק גדול מהקריירה שלי בניסיון להבין את ההתעקשות הזו. אני מניח שאחת הסיבות היא הרצון למצוא משהו יציב, מעין אמת אבסולוטית שנותנת משמעות. יש גם סיבות טריוויאליות יותר: כלכלנים אפשרו לשוק הפיננסים את הרעיון שאפשר לבצע החלטות מדויקות. בשנות התשעים הרעיון הזה הביא למבול של השקעות בשוק ההון ולבסוף להתפוצצות הבועה.
"יש גם סיבות פנים־מקצועיות: כשאתה יודע איך אתה אמור לחפש אחר האמת, קל יותר לסווג את העוסקים במקצוע כמוצלחים יותר או פחות. כשהדגש הוא על מודלים מתמטיים סגורים, אפשר להוריד את רף הכניסה למקצוע כך שאנשים שהם טכניים אך חסרי ידע בכלכלה יוכלו להיכנס אליו. הציבור הכללי מתרשם מהז'רגון ומהטכניות. אם תפתח את התחום ותדרוש ידע על העולם יותר מידע מתמטי, יהיה הרבה יותר קשה לסטודנטים ולמרצים שלהם".
כלכלנים נדרשים גם לתת המלצות מדיניות. מה הבנק המרכזי האמריקאי יכול ללמוד ממחקריך?
פרידמן: "ברננקי דווקא יודע שהמודלים שלו די חסרי תועלת. כל הצעדים שאותם נקט מתחילת המשבר, כמו ההרחבה של היצע הכסף, מבוססים לא על המודלים, אלא על ההבנה האינטואיטיבית שלו את העולם".
ומה לגבי מדיניות הצנע באירופה?
פרידמן: "אני תמיד בעד שווקים וקפיטליזם, אבל חושב שמדיניות הצנע מרחיקה את אירופה מצמיחה. שאלת מדיניות צנע היא שאלה של איך אתה מבין קפיטליזם. בבסיס התיאורטי שלה, למדיניות צנע יש אותה בעיה כמו מדיניות הגדלת תקציב. בשתיהן מתעלמים מהחשיבות שיש ליוזמה כמכשיר צמיחה ומההשפעה של מדיניות ממשלתית על יוזמה".
המודל הכלכלי של פרידמן
מודל הידע הלא מושלם, שפיתח פרופ' רומן פרידמן, מכניס למשוואת קבלת ההחלטות גם היבטים סביבתיים, דוגמת התרבות והחברה שמהן מגיע מקבל ההחלטה. המודל גורס שהחלטות מוכוונות עתיד כמו החלטות השקעה מושפעות משיקולים שבלתי אפשרי לכמת, ולכן אי אפשר לתת להן ביטוי מתמטי, אלא לכל היותר להצביע על מגמות. בשונה מהמודלים הפופולריים, שמניחים כי ציפיות המשקיעים רציונליות ולכן תואמות את מה שיקרה במציאות (סטנלי פישר הוביל גרסה רכה של הנחה זו בשנות השמונים), מתעלם מודל הידע הלא מושלם משאלת הרציונליות. הוא מותח ביקורת גם על המודלים ההתנהגותיים (שעם חסידיהם נמנה פרופ' דניאל כהנמן), שטוענים שאין קשר בין ההנחה על רציונליות של אנשים להתנהגותם בפועל, ומנסים לכמת את אי־הרציונליות.
הכלכלה החדשה מתחילה בקופנהגן
באפריל נפתח מרכז מחקר ייחודי בחוג לכלכלה באוניברסיטת קופנהגן, שידועה כמקור לחשיבה לא שגרתית בתחום. המרכז יעסוק בפיתוח הרעיונות העומדים בבסיס כלכלת הידע הלא מושלם (imperfect knowledge economics). רומן פרידמן יעמוד בראש תוכנית המחקר של המרכז.
המימון למרכז מגיע מארגון INET, ראשי תיבות של המכון לחשיבה כלכלית חדשה. INET מתחיל לתפוס תאוצה בשיח הכלכלי מאז המשבר הגלובלי, לא מעט בגלל האנשים שעומדים מאחוריו ואלו ששותפים לו - גורו ההשקעות ג'ורג' סורוס, חתני פרס הנובל לכלכלה ג'וזף שטיגליץ, אמרטיה סן וג'ורג' אקרלוף. מעמדם הציבורי של מייסדיו וכספי התרומות של INET מאפשרים למרכז להיות אחד מהמכונים החשובים בעולם. הצלחתו היא כה גדולה, עד שלכנס שערך המרכז בברלין לפני כחודשיים, תחת הכותרת "הפרדיגמה האבודה" (paradigm lost) הגיעו 300 חוקרים וסטודנטים, מספר יוצא דופן לכנס לא אקדמי, שכולו מהווה קריאת תיגר על האופן שבו הכלכלה נחקרת כיום.
המרכז בקופנהגן אמור להיות אחד היישומים של החשיבה מחדש על "איך חוקרים כלכלה". הוא יתמקד בבנייה של מודלים שינסו להיות מציאותיים יותר כלפי ההתנהלות הכלכלית והעתיד הכלכלי מהמודלים שבהם משתמשים כיום - אותם מודלים שלא הצליחו לחזות את המשבר העולמי וגם לא למצוא דרכים לפתרונו.
במהלך השנים, פרופסורים לכלכלה מקופנהגן פיתחו שיטות מתמטיות וסטטיסטיות למדידה של שינויים כלכליים בצורה ייחודית, כזו שמאפשרת, לטענתם, לחשוף טוב יותר את האופן שבו פועלים שווקים ואת ההשפעות של משתנים שונים על המחירים של מוצרים באותו השוק.
רומן פרידמן (64)
מצב משפחתי: נשוי + 3
מקום מגורים: ניו יורק
השכלה: תואר ראשון בפיזיקה ומתמטיקה מקופר יוניין קולג', תואר שני במתמטיקה ומדעי המחשב מאוניברסיטת ניו יורק, תואר שני בכלכלה מאוניברסיטת קולומביה. דוקטורט בכלכלה מקולומביה
עוד משהו: עזב את פולין בגיל 20 עקב מאורעות אנטישמיים
