"להתעלם מאנשים כמו ליף ושפיר"
אנשי המחאה הספרדים ממליצים לעמיתים בישראל לא לבחור מנהיגים שיקבלו החלטות עבורם
08:1611.07.12
"אם דפני ליף, סתיו שפיר או כל אחד אחר ממשיכים להופיע בתקשורת, לקבל על עצמם את תואר 'מנהיגי המחאה' ולדבר בשם אנשי המחאה, זה אומר שהם לא הבינו דבר וחצי דבר לגבי המהפכה החדשה". כך כתבו אנשי תנועת המחאה הספרדית "הזועמים" לעמיתיהם אנשי המחאה החברתית בישראל, במכתב פתוח שנשלח לפני מספר ימים. המכתב מתייחס לסוגיות שעלו בדיאלוג בין הפעילים הספרדים לישראלים.
תנועת המחאה הספרדית שימשה השראה למחאה מהקיץ שעבר בישראל ואחר כך במקומות נוספים בעולם. הפעילים הספרדים סבורים כי רק מאבק ארוך ומעמיק יוביל לשינוי הדיסקט שמדברים עליו מאז הקיץ שעבר. "זו דרך חדשה לעשות פוליטיקה", כותבים הספרדים, "אבל כמו כל דרכי החשיבה החדשות ששינו את העולם, לוקח זמן עד שהן מגיעות לכולם".
פעילי המחאה בישראל העלו בפני הספרדים שלוש סוגיות עיקריות. התשובה שלהם - הלא רשמית כמובן, מאחר שלתנועה אין דוברים נבחרים - מעידה על קו מחשבה ברור ועקבי, גם אם לא תמיד קל להתאמה לתבניות רגילות. "בחירה במנהיגים שיגידו לבעלי הכוח מה ה־99% רוצים רק תנציח את המצב שבמסגרתו תמיד מישהו אחר מקבל את ההחלטות עבורנו, והן לעולם אינן מכוונות לשיפור החיים שלנו".
מפגיני המחאה החברתית בירושלים (ארכיון) צילום: אוהד צויגנברג מבחינת הספרדים, פעילות ללא מנהיגים היא האפשרות הדמוקרטית היחידה. לתפיסתם, על ידי הימנעות מהכתרת מנהיגים ומתן מרחב למגוון הקולות, מוצאים רעיונות משותפים שיוצרים אחדות. גם אם בתחילת הדרך ניסו בספרד להעלות מנהיגים לרגע, הורידו אותם מהר מאוד. גם כאשר אנשי התנועה מופיעים בתקשורת, מקפידים שבכל פעם יופיעו אנשים שונים ושתתקיים רוטציה בתפקידים שעלולים לרכז בתוכם כוח. "הדבר הכי טוב לעשות - להתעלם מאנשים כמו ליף ושפיר ולהשקיע בפיתוח דרכים חדשות לעשות שינוי", הם כותבים.
הדרכים החדשות הם התארגנות עצמאית ורוחבית בצורה של אסיפות. לפי אתר התנועה, אסיפה עממית היא גוף קבלת החלטות שיתופי ששואף להגיע לקונצנזוס באמצעות חתירה להצעה שממזגת את כלל הדעות הקיימות ולא בבחירה בין עמדות מנוגדות, כמו שקורה בהצבעה רגילה.
"השיטה הישנה נצמדת לתוויות, זהויות, חשיבה דיכוטומית, מפלגות ומנהיגים. אין דיון אמיתי, משום שאף מפלגה לעולם לא תשנה את דעתה אחרי ששמעה רעיונות ממפלגה אחרת".
מבחינת "הזועמים", העתיד לא יכול להמשיך להיות מקובע בדיון ידוע מראש בין סיעות. נכון, קשה יותר לקיים מחאה עממית מאשר לפעול דרך המערכת הפוליטית, אבל חייבים להוציא את המושג פוליטיקה מהמשמעות הצרה שיש לו היום - ממשלה וגוף מחוקק. לטענתם, זה שיח שמדיר את האזרח מתהליך קבלת ההחלטות ומקבע את גורלו בידי אנשים שאין להם נכונות להקשיב לקולות אחרים - הרי הם כבר יודעים מה צריך לעשות כדי לתקן את המדינה.
"אל תיפלו למעגל הקסמים המסוכן הזה. עכשיו, אחרי שהרגשתם והבנתם את כוחו של ההמון שיוצא יחד לרחובות, אתם עלולים להתחיל להשתמש באלימות".
הספרדים גילו את האפקטיביות האדירה שבהימנעות מאלימות: הרבה יותר אנשים מצטרפים לתנועה, התקשורת מתקשה לצייר אותם כפרובוקטורים ולעשות ספינים לנושאים שהם מנסים להעלות לסדר היום. כמו כן, אלימות מביאה למאבק עם המשטרה, שאין לו באמת קשר לאנשים שנגדם מכוונת המחאה.
הספרדים ממשיכים במאבק החברתי כל העת וזוכים לתמיכה נרחבת בארצם. "בואו ננסה משהו חדש. ניסיונות לוקחים זמן. קחו את המסר", הם מבקשים, "השתמשו בו, שפרו אותו והפיצו הלאה".
