ליבור גייט
הקנס של 450 מיליון דולר שמשלם ברקליס על חלקו בהונאת הליבור מריח רע
מה שהתגלה כסיפור שולי ש"נגמר" עם תשלום קנס של ברקליס, הופך לכדור שלג שלא ברור כרגע מה תהיה השפעתו הכוללת ומי יעמוד בדרכו. ההונאה של ברקליס שנראית לרבים כשולית מאוד, קיבלה השבוע את השם 'ליבור גייט'. לאור החשיבות ההולכת וגדלה של הסיפור, מצאתי לנכון לעשות קצת סדר בפרשה שמטלטלת בשבועות האחרונים את עולם הבנקאות ונוגעת לכל אחד ואחד מאיתנו - מי שלקח אי פעם כסף מהבנק כהלוואה ואפילו עבור מי שהפקיד כספים בפיקדון במטבע חוץ.
מהי ריבית הלייבור (LIBOR) וכיצד היא נקבעת? ה-LIBOR (או בשמה המלא London Interbank Offered Rate) היא שער הריבית הממוצע כפי שהוא מוערך על ידי בנקים מובילים בלונדון, והיא מייצגת את שיעור הריבית שהם מעריכים כי הם יחויבו בו אם ייקחו הלוואה מבנקים אחרים.
שער זה מהווה בנצ'מרק חשוב ובסיס להשוואת עסקאות ומכשירים פיננסים רבים בכל רחבי העולם. ריבית זו מחושבת לפי תקופות שונות של הלוואה (יומי, שבועי, חודשי, חודשיים, שלושה חודשים חצי שנה ועוד) למטבעות שונים, ומפורסמת מדי יום ב-11:00 שעון לונדון. מוסדות פיננסים רבים, נותני הלוואות ומשכנתאות וסוכנויות כרטיסי אשראי, מבססים את הריבית אותה הם גובים תוך ייחוס לשער הליבור.
ריבית הליבור נחשבת לפרמטר החשוב ביותר בעולם הפיננסים, וזאת משום שהיא משמשת כקנה מידה להשוואה עבור טריליוני דולרים של הלוואות ליחידים ועסקים בכל רחבי העולם. הערכות בשוק מדברות על מכשירים פיננסיים בשווי כולל של 800 טריליון דולר שקשורים באופן כזה או אחר לליבור. מדובר לא רק בהלוואות או משכנתאות סטנדרטיות, אלא גם בכל עולם הנגזרים והמכשירים המורכבים יותר בעולם החוב.
אז איך גרם חישוב כל כך פשוט לסערה באחד הבנקים הגדולים בעולם - סערה שמאיימת גם על בנקים נוספים שעושים שימוש בריבית זו. הסיפור התחיל לפני כשבוע, כאשר הבנק הבריטי ברקליס הודה שדיווח על ריבית הליבור באופן לא ראוי.
"בתמורה" הסכים ברקליס לשלם לרגולטורים האמריקאי והבריטי קנס בסך של 450 מיליון דולר על חלקו בסקנדל.
דעתי האישית היא שלניסיון הבזק לפרסם את הסיפור ולקבור אותו תמורת תשלום הקנס יש ריח לא נעים במיוחד. המזל הוא שחוקרים בקנדה, ארה"ב, יפן, שוויץ, האיחוד האירופי ובריטניה ממשיכים לפעול בנושא ומנסים לראות מה בדיוק עומד מאחורי אותו סקנדל.
על פי ההערכות מדובר ב-20 בנקים שמצויים בשלבים שונים של חקירה, והשמות שעלו בתקשורת כוללים את סיטיגרופ, ג'יי.פי מורגן, רויאל בנק אוף סקוטלנד, דויטשה בנק ו-UBS. בינתיים ההאשמות החמורות כלפי ברקליס הביאו את מנכ"ל הבנק והיו"ר לפרוש מתפקידם.
על פי ההאשמות - לפחות לגבי ברקליס - נקבע כי החל משנת 2005 המספרים שמסר הבנק שונו ועוותו כך שלא שיקפו את המציאות. לעיתים הם דווחו כמוגזמים כלפי מעלה ולעתים (בעיקר בלב המשבר הפיננסי) הם הוטו כלפי מטה. המספרים הללו עוותו באופן ששינה את ריבית הליבור הרשמית, ובכך יצרו רווחים והפסדים של סכומי עתק. היות שככל הנראה לבנק בודד קשה להשפיע על ריבית הליבור, עתה מעמיקה החקירה לבדוק האם ואילו עוד בנקים היו מעורבים בתהליך.
סקנדל של טריליונים
הדרמה היא גדולה. בכל פעם שריבית הליבור דווחה בהגזמה כלפי מעלה, הדבר הסב הפסדים ונזקים ללווים רבים שהיו צמודים לליבור. באותו אופן, בכל פעם שהליבור דווחה בהגזמה כלפי מטה, הדבר הסב נזקים עצומים למשקיעים שתשואתם הייתה צמודה לליבור. הנזק עלול להיות כל כך גדול ומקיף עולם עד שאני חושד כי הפוליטיקאים והרגולטורים יזדעקו (שוב) "להגן על המערכת" כי "חייבים".
הבעיה היא שלא מדובר בשערורייה מקומית תוצרת ברקליס, וכל יום שעובר מחזק את ההערכה שמדובר בסקנדל גלובלי במעורבות בנקים רבים. במהלך השבוע האחרון התחילו להיערם ראיות רבות שקושרות את שאירע בברקליס לבנקים אחרים בתקופה של לפחות 5 שנים. מדובר לא רק בבירור של חוקרים מצד רשויות הרגולציה במדינות שונות אלא גם על ערימה של עורכי דין בפורמט של כלבי ציד ומנסים לראות כיצד ניתן לתבוע את אותם בנקים בגין נזקים שנוצרו עבורם. חשוב להבין כי פוטנציאל הנזק של מהלך כזה עלול לעלות סכומי עתק למערכת הבנקאית שגם כך לא נמצאת בשיא תפארתה בימים אלו.
בנק ההשקעות ליהמן ברדרס ביום שלאחר הקריסה ב-2008 צילום: איי פי אי
הונאות בצרורות
סוג ראשון של הונאה כלל קבוצה של סוחרי נגזרים בברקליס (וככל הנראה בבנקים אחרים) שניסו להשפיע על ריבית הליבור על מנת לשפר חשיפות ופוזיציות שהיו להם. מדובר בסכומי עתק ולא בכדי ברקליס הוא המעורב העיקרי בתוך בנק עם פוזיציות ענק בתחום הנגזרים תלויי הליבור. בהסכם אליו הגיע ברקליס עם הרגולטור הבריטי (FSA) ומשרד המשפטים של ארה"ב הודה ברקליס כי סוחרים שלו ביצעו מניפולציות שערי ריבית במאות מקרים, מהלך שהביא להתפטרות המנכ"ל. כאשר שומעים כי המנכ"ל כתב מזכר פנימי ש"במרבית הימים בכלל לא היו בקשות להטות את ריבית הליבור" אפשר להבין עד כמה גדולה הבעיה המוסרית.
הסוג השני של ההונאה התרחש גם הוא בברקליס, אך לא רק בו. מדובר בדיווחים כוזבים כלפי מטה של ריבית הליבור כפי שדווחו על ידי בנקים בזמן המשבר הפיננסי הגדול של 2008-2009. לפי החשדות כמעט כל הבנקים דיווחו על ריבית ליבור הנמוכה בטווח של 40-30 נקודות בסיס נמוך מהריבית שהשתקפה במציאות.
הונאה זו נשמעת אולי משעממת יותר אך היא יוצרת חשיפה עצומה עבור הבנקים שנהגו באופן זה. הרקע להונאה זו היה קיפאון האשראי שהחל בשנת 2007, כאשר החלו להיערם הפסדי בנקים בגין החזקותיהם בנכסים רעילים שכללו במשכנתאות סאב-פריים. המשבר הביא למצב בו בנקים לא רצו להלוות לבנקים אחרים והלוואות כגון אלו כמעט ולא התבצעו.
ברקליס טוען מבחינתו כי הוא דיווח על המספרים באופן כן, אך גילה כי הוא נמצא "גבוה מעל כולם" בעוד שחוסנו דווקא היה גדול יותר מבנקים אחרים. במילים אחרות ברקליס מאשים כי בנקים אחרים שיקרו והיטו את המספרים כלפי מטה. מצב זה העלו חששות לגבי מצבו של ברקליס שנאלץ להסביר כי בעולם האמיתי בנקים אחרים המדווחים על ליבור נמוך יותר משלמים יותר על הלוואות.
בוב דיימונד, מנכ"ל ברקליס המתפטר בשימוע בפרלמנט. האם גל של תביעות נזק מצד לווים בפתח? צילום: רויטרס
המסקנה: אסימטריה מסוכנת
עכשיו הרגולטור מתעורר, ורגיל באיחור דרמטי. הסוסים לא רק ברחו אלא בהתחשב באורך חייו של סוס אז סביר כי הם כבר עומדים למות בשיבה טובה. מעניין אגב כי הם תמיד מפספסים את הבעיה באופן עקבי, מה שמעלה שאלות לגבי תפקידו כרגולטור.
עכשיו, מטחנות הצדק יתחילו לטחון לאט והרגולטויםר יתחילו לעשות חריש עמוק. בכלל לא בטוח כי תהיה ענישה מספקת, בהתחשב בקנס המגוחך שקיבל ברקליס. מכאן, ברור כי התהליכים האזרחיים יטרידו את מנוחתם של הבנקים בזמן הקרוב. קשה לי לדמיין את הרגולטור מתערב ומשקיט תהליכים אלו מחשש לאובדן אמון מוחלט במערכת הבנקאית ובמערכת המפקחת עליה.
שימו לב שהחשיפה הפוטנציאלית של כל המערכת הפיננסית העולמית להונאת הליבור היא עצומה. הבנקים יצרו עיוות שגרם נזק לצד אחד, אך גם רווח לצד אחר. הצד הניזוק בוודאי יתבע את הבנק, אך הצד המרוויח לא חשוף לתביעה של הבנק, ודאי אם הדבר נבע ממניפולציה של הבנק. זוהי אסימטריה שלא פועלת לטובת הבנק.
הכותב הוא אנליסט המאקרו הבכיר של בנק ההשקעות אופנהיימר ישראל
