הסכום שקיבלו נושי אגרקסקו יצטמק בשליש
לאחר שקבוצת ביקל רכשה את אגרקסקו התברר כי כלל לא ניתן למכור את החברה־הבת. ביהמ"ש הורה להחזיר לביקל שליש מהסכום
השופטת ורדה אלשיך הורתה בשבוע שעבר למפרקי חברת היצוא החקלאי אגרקסקו, עו"ד שלמה נס ורו"ח אלי שפלר, להחזיר לקבוצת ביקל, בראשות איש העסקים גדעון ביקל, 6.1 מיליון שקל. זאת, לאחר שקבעה כי לא היתה למפרקים זכות למכור את החברה־הבת ההולנדית של אגרקסקו, Fresh Freight, ש־15% ממניותיה מוחזקות על ידי השותף ההולנדי מריין קונה (Marien Koene), ששימש גם כמנכ"ל החברה מאז הקמתה לפני 16 שנה. מדובר בחברה העוסקת בעמילות מכס ובתיאום הובלות יבשתיות באירופה.
כך, תשעה חודשים לאחר שקבוצת ביקל רכשה את אגרקסקו תמורת 17.6 מיליון שקל בלבד, מתכווצת בדיעבד תמורת הרכישה בשליש. "לצערי וחרף כל ההערכה למאמצי המפרקים למקסם קופת פירוק דלה בכספים הניצבת מול חובות עתק, לא אוכל להושיט להם סעד בנקודה זו", כתבה השופטת אלשיך בהחלטתה.
לפי ההחלטה, על המפרקים חלה חובה לאפשר לשותף ההולנדי לרכוש אותה לפי מנגנון מפורט שהוסכם מראש. לפי מנגנון זה ימונה מעריך שווי הולנדי שיקבע כמה שווה החברה־הבת, וזה יהיה המחיר שבו ירכוש בעל מניות המיעוט את החברה. בעל המניות ההולנדי כבר הצהיר כי המעריך לא ייתן שווי של יותר מ־2 מיליון שקל לחברה־הבת עקב מצבה הנוכחי העגום, כך שהמשמעות לקופת הנושים היא הפסד של לפחות 4.1 מיליון שקל.
התסבוכת המשפטית לאחר מכירת אגרקסקו נחשפה ב"כלכליסט" בדצמבר 2011, כחודשיים לאחר שביקל רכש את אגרקסקו. ביקל הגיש במועד זה הודעה לשופטת אלשיך, באמצעות עו"ד איתן אפשטיין, וביקש לבטל את רכישת החברה־הבת ולהחזיר לו את הסכום ששילם תמורתה. זאת, בנימוק שהוא לא היה מודע לזכות הסירוב של השותף ההולנדי, שאף הודיע לו לטענתו כי אם תיכפה עליו שותפות עם ביקל הוא ועובדי החברה ינטשו ויקימו עסק מתחרה.
השותף ההולנדי הגיש גם הוא הודעה לאלשיך, ע"י עו"ד עינת פלץ, ובה טען שיש למנות מעריך שווי הולנדי, לפי הנקוב בתקנון החברה־הבת. הוא טען שאין בסיס משפטי או מסחרי להורות לו לשלם 6.1 מיליון שקל וכי הסמכות לדון בסכסוך היא של בית המשפט בהולנד. הוא האשים את נס בכך שהביא בעצמו למצב זה אף שידע, לטענתו לאורך כל הדרך, על זכותו המפורשת לרכוש את המניות במחיר שיקבע מעריך שווי חיצוני.
נס התנגד לדרישות ביקל והשותף ההולנדי, וטען כי קבוצת ביקל "הכניסה רעיונות" לראשו של השותף ההולנדי כדי להשתחרר מרכישת החברה־הבת. נס טען עוד כי בכל מקרה יש למכור את החברה־הבת תמורת 6.1 מיליון שקל ולא באמצעות מעריך שווי, משום שלדבריו המחיר שהסכימה קבוצת ביקל לשלם תמורת החברה־הבת מהווה בעצמו הערכת שווי מחייבת. נס טען כי גם אם השותף ההולנדי יפרוש ויקים עסק מתחרה, אין בכך לבטל את הרכישה ולגרום לכך שביקל יקבל את כספו בחזרה. כונס הנכסים הרשמי הצטרף לעמדתו של נס בנייר עמדה שהגיש.
בהחלטתה כתבה אלשיך כי אין ספק שכיבוד התניה בדבר המנגנון למכירת החברה־הבת עשוי לפגוע בקופת הפירוק. אולם לדבריה, אפילו אם היה מדובר בחברה־בת ישראלית ולא הולנדית, לא היתה יכולה לקבל את עמדת המפרקים ו"מכך קל וחומר שלא אוכל לקבלה במקום שבו עולות טענות לתחולת הדין ההולנדי".
אלשיך סיכמה בכותבה כי: "לא עמדה למפרקים הזכות למכור את המניות לקבוצת ביקל, בלא לעבור קודם לכן את רף הערכת השווי כקבוע בתקנון". לדבריה, "אי לכך, אין ביכולתם לדרוש מקבוצת ביקל את אותו חלק מן התמורה שיוחס למניות".
לפיכך, קבעה אלשיך כי בקשת קבוצת ביקל לקבל בחזרה 6.1 מיליון שקל מתקבלת, ואילו בקשתו של עו"ד נס לחייב את ביקל או את השותף ההולנדי לשלם 6.1 מיליון שקל עבור החברה־הבת — נדחית. נוסף על כך, חויבה קופת הפירוק לשלם 30 אלף שקל הוצאות, מחציתם לטובת ביקל ומחציתם לטובת השותף ההולנדי.