זיג זג וזוג: האפיפיור, ילד הכאפות והמשיח הנוירוטי

פישר

סטנלי פישר שהיה פעם "המבוגר האחראי" הפך את עצמו למרצה אורח, מעין פרופסור חמוץ המעניק ציונים לתלמידים מתקשים. בשבועות האחרונים נתן לנתניהו ולשטייניץ בראש. בסוף השבוע, כשראש הממשלה ושר האוצר שוב זגזגו את עצמם לדעת, הוא ניאות בטובו לחלוק מחמאות לסטודנטים: "בחודש האחרון הייתי ביקורתי על המדיניות הפיסקאלית של הממשלה", אמר, "אבל מה שראיתי ביומיים האחרונים זה התקדמות מאוד רצינית, התנהגות מאוד אחראית של מקבלי החלטות בתחום הכלכלה".

הבנתם? פישר, לפי פישר, כבר איננו עוד מקבל החלטות, אלא אפיפיור שרוחו מרחפת מעל בני התמותה, צאן מרעית, קטניות אנוש. ברצותו, הוא מפליק להם בישבן. בנדיבותו, הוא טופח להם בחביבות. אולי הוא חושב שהוא, ולא כריסטין לגארד, נבחר לתפקיד שבו חפץ - יו"ר קרן המטבע הבינלאומית. ואולי בכלל חלם בלילה שהוא נשיא הבנק העולמי שסר לביקור במזרח התיכון.

פישר, נתניהו ושטייניץ צילום: נועם מושקוביץ

שטייניץ

לפעמים אני מרחם על יובל שטייניץ. הוא באמת בחור טוב. הוא קורבן של תכונותיו הטובות. הוא ישר, תכונה די נדירה בפוליטיקה הישראלית - ככל הידוע אף מעטפה לא נדבקה לו. הוא נלחם באומץ על עקרונותיו - גם נגד טייקוני גז. הוא צנוע באורחותיו, תכונה לא מוערכת מספיק בביצה שלנו. והוא גם מתמיד בנאמנותו בכל מזג אוויר. זו כנראה הסיבה שאדונו מרשה לעצמו לבעוט בו כמו בפודל ולהפוך אותו משר אוצר לסמרטוט.

בהיסטוריה של ישראל היו שרי אוצר חזקים לא פחות מראש הממשלה שלהם. המשוואה הזו תרמה לאיזונים ובלמים נכונים, גם אם סוערים, במערכות המורכבות של השלטון. למרבה הצער, שטייניץ לא הצליח לבסס את מעמדו כשר אוצר עצמאי, דעתן, נחוש. גם משרד האוצר נחלש בשנה האחרונה. המינויים הראשונים שלו היו ראויים (חיים שני, אודי ניסן ואחרים), אבל את כולם נשא הרוח, והוא נשאר עם מחליפים חלשים. שטייניץ היה צריך להתפטר מזמן, לפני שהפך לילד הכאפות של נתניהו. הוא לא יעזוב. הוא לא מסוגל לעזוב.

נתניהו

הזג האחרון של נתניהו שיובא לאישור הממשלה מחר הוא במקרה צעד בכיוון הנכון של צמצום הגירעון, אבל מי יודע מה יישאר מהם בזיג הבא. ראש ממשלה שמזגזג בעצבנות בין הבטחות חלולות להורדת מסים לבין גזירות של העלאת מסים מערער את המרכיב החיוני ביותר לכל כלכלה - את האמון של המשק בתבונה ובעקביות של הקברניטים. נתניהו חושף שוב ושוב את האופי הנוירוטי של קבלת החלטות בממשלתו. זה נראה יותר כמו התמכרות לספידים. ראש הממשלה אולי יודע מה נכון לעשות בימי משבר אלה, אבל יש בו כוחות חזקים יותר מהאינטלקט.

גם נתניהו, לא רק שטייניץ, הוא קורבן. של אופיו ההפכפך ושל אמינותו המפוקפקת ושל האמונה הכפייתית־טורדנית שלו שהוא המלך המשיח שנועד להציל אותנו מאויב אכזר. הוא משוכנע שהוא חייב להישאר על כיסאו גם אם זה יעלה כמה עשרות מיליארדים. לכן הוא ימשיך לזגזג. הוא לא יכול אחרת. ככה הוא.