בדיקת "כלכליסט": 40 מיליארד שקל מפוזרים ללא פיקוח בין בתיה"ס
פתיחת שנת הלימודים בשבוע הבא תיעשה בצלה של אמת מדאיגה: "כלכליסט" חושף כי משרד החינוך לא יודע כמה כסף מושקע בכל תלמיד. הפעלת המערכת הממוחשבת שתעשה סדר מתעכבת, וכך נשמר האבסורד שלפיו ההשקעה בתלמיד בהרצליה גדולה מבדימונה
12:5523.08.12
אם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ יצליחו לאשר את תקציב המדינה בממשלה ובכנסת עד סוף 2012, בשנה הבאה יחצה תקציב משרד החינוך לראשונה את רף 40 מיליארד השקלים. תקציב משרד החינוך הוא השני בגודלו בין משרדי הממשלה אחרי תקציב משרד הביטחון, ואף שהציבור היה מצפה שמישהו יידע בדיוק לאן הולך כל שקל ושקל מקופת המיליארדים הזו, מתברר כי בפועל המצב שונה לחלוטין.
:
- אוצר החינוך
- שנה לרפורמת עוז לתמורה: "זו בכלל לא רפורמה. בסך הכל הסכם שכר"
- ירידה של 0.2% בזכאות לבגרות; סער: "המערכת לא הגיעה למיצוי"
מבדיקה שערך "כלכליסט" עולה כי במשרד החינוך אולי יודעים פחות או יותר איך הכסף מוקצה, אבל רק בימים אלה עובדים שם על יצירת מערכת ממוחשבת שתמפה את אופן הקצאת הכספים של המשרד עד רמת המוסד החינוכי. אם המהלך ייצא לפועל ולא ייעצר על ידי התנגדויות של גופים רבי־עוצמה, לראשונה מאז הוקם ב־1949 משרד החינוך יוכל לדעת בדיוק, עד רמת השקל, כמה כסף מוסיפה כל רשות מקומית לכל מוסד חינוכי אחרי שמשרד החינוך העביר אליה את תקציביו.
שר החינוך גדעון סער צילום: שאול גולן היעדר בקרה ושליטה על אופן הקצאת מיליארדי השקלים - שרובם המוחלט משמש כתשלום משכורות למורים - לא מאפשר למשרד החינוך לדעת אם השקעת הכסף נעשית בצורה ראויה. יש לכך משמעות גדולה. משרד החינוך לא יודע, למשל, אם תלמיד בתיכון בהרצליה מקבל יותר או פחות מתלמיד בכיתת תיכון מקבילה בדימונה. הואיל וזו תמונת המצב, במשרד החינוך כלל לא יכולים לדעת אם התקציבים שהם מקצים אכן משיגים מטרות כמו צמצום פערים או הגדלת שיעור הזכאות לבגרות. פועל יוצא של המצב האבסורדי הזה הוא שהציבור לא יכול לדעת באיזו צורה מנוצלים כספי המסים שלו.
תוכנית חדשה באוצר
הדבר היחיד שאפשר להגיד לזכותו של משרד החינוך בעניין הזה הוא שהוא מנסה לשנות את התמונה הזו. בהמשך להחלטת ממשלה מאוגוסט 2011, שזכתה לכותרת העמומה "הבניה מחדש של כלי הניהול במערכת החינוך", במשרד עסוקים כיום ביצירת מערכת מידע פנימית ש"תרכז את נתוני התשומות ותסייע בניתוח הקשר שבין התשומות והתפוקות במערכת החינוך". במילים אחרות, משרד החינוך בונה מערכת מידע שתאפשר לו לדעת ברמת המוסד החינוכי לאן בדיוק הולך הכסף, ומה הקשר בין ההשקעה הזו לאיכות החינוך שכל מוסד חינוכי מפיק. המערכת אמורה להקיף את כל שכבות הלימוד, מגיל 3 ועד לסוף התיכון, ואפילו מוסדות להכשרת מורים.
האתגר המרכזי בהקמת המערכת הממוחשבת, שעליו אחראי אגף התקציבים במשרד החינוך בשיתוף האוצר, נוגע לקבלת המידע המשלים מהרשויות המקומיות על מידת ההשקעה שלהן במוסדות החינוך בנוסף להשקעה הממשלתית. אם הרשויות המקומיות ישתפו פעולה, ניתן יהיה לגלות כמה כסף מקבל כל תלמיד תיכון מסוים מכל מקורות המימון - ממשלה, הרשות המקומית וההורים שלו - לעומת תלמיד תיכון מקביל לו ביישוב אחר.
לתגלית כזו יהיו השלכות משמעותיות, שכן אם משרד החינוך יגלה שההשקעה בתלמיד בהרצליה, למשל, גדולה פי שלושה מההשקעה בתלמיד בדימונה, הוא יוכל להחליט להקצות את המשאבים הממשלתיים אחרת. באופן טבעי, הרשויות החזקות יותר עלולות להיפגע מהמהלך, ולכן ייתכן שיתנגדו ליוזמה.
עד שהעסק יתחיל לפעול, באוצר מתכננים במסגרת חוק ההסדרים לבצע שינוי בהקצאה של כמיליארד שקל לרשויות. הם מתכננים, בעיקר בהסתמך על תחושת בטן, להסיט תקציבים מרשויות חזקות יותר אל רשויות חלשות יותר - דבר שיאלץ את הרשויות החזקות להשלים את הסכומים מהכנסותיהן העצמיות.
"יש כאן ניסיון לעשות הפרד ומשול ואנו מתנגדים לו", הגיב אתמול ליוזמת האוצר יו"ר מרכז השלטון המקומי שלמה בוחבוט. "אנו מכירים את האוצר, ויודעים שהוא ייקח תקציבים מהרשויות הגדולות, אבל הכסף לא יגיע לשכבות החלשות".
פערים גדולים ביסודי
המעקב כמעט לא אפשרי
כך עובדת שיטת תקצוב החינוך
תהליך התקצוב במערכת החינוך בישראל מורכב מאוד, ולא פלא שלמשרד החינוך קשה לעקוב אחרי הכסף
שאול אמסטרדמסקי
לכתבה המלאה 
גם אם משרד החינוך יבקש לטעון אחרת, בניית המערכת נעשית בקצב אטי למדי. זה נובע אולי מקשיים בגיוס תמיכה למהלך בבתי הספר ובשלטון המקומי ואולי בשל גרירת רגליים נוכח קצב ההתקדמות בפועל. החלטת הממשלה המקורית קבעה כי הקמת המערכת תושלם עד 31 בדצמבר 2011. אלא שמאז הדד־ליין המקורי חלפו שמונה חודשים, ומערכת אין. למרות זאת, במשרד החינוך טוענים כי המערכת תושק כבר בשנת הלימודים הקרובה.
בינתיים עד שהמדינה תצליח לאסוף את כל הנתונים, משרד החינוך מספק הצצה ראשונה לחלק מהמספרים המפרטים את ההשקעה הממשלתית בתיכונים שונים ברחבי ישראל. "כלכליסט" הגיש למשרד רשימה של תיכונים מקרב אלה בעלי אחוזי הזכאות לבגרות הגבוהים ביותר בישראל ומקרב אלה שנמצאים בתחתית הרשימה. הנתונים הנחשפים כאן לראשונה מעניינים, אף שבמשרד טוענים בתוקף שאלה אינם הנתונים הסופיים.
בראש הרשימה אמנם ניצב תיכון מהפריפריה הרחוקה - מקיף דנציגר בקריית שמונה - אולם כבר במקום השני נמצא התיכון החצי־פרטי החזק ליאו באק בחיפה. במקום החמישי ממוקמת הגימנסיה העברית מירושלים, אחד מהתיכונים עם אחוזי הזכאות לבגרות הגבוהים בישראל. הפערים גדולים עוד יותר בבתי הספר היסודיים, אך הנתונים אינם זמינים כאמור.
סדרי העדיפויות המוזרים ממשיכים לכל אורכה של הטבלה. תלמידי תיכון ראשונים בהרצליה מקבלים יותר מתלמידי תיכון מקיף זינמן בדימונה, ותלמידי הגימנסיה הריאלית בראשון לציון מקבלים יותר מתלמידי תיכון רבין בקריית גת. איך מסבירים זאת במשרד החינוך? שם טוענים כי ההשוואה בין התיכונים אינה נכונה ואינה מעידה בהכרח על סדרי העדיפויות. "תפוזים ותפוחים", הם מסבירים.
ביתר ענייניות, במשרד טוענים כי התקציבים לתיכונים מועברים על פי חמישה קריטריונים (ראו מסגרת), שמשמעותם אחת: תיכונים עם מורים טובים יותר ועם מגמות לימוד מתקדמות יותר שמצריכות ציוד מורכב יותר - פשוט יקבלו יותר.
זמינות מידע מצומצמת
כדי לנסות לתקן את התמונה הזו, משרד החינוך מעניק לבתי ספר קטנים בפריפריה תוספת של שעות לימוד בעזרת סיוע תקציבי, על בסיס קריטריונים של ריחוק גיאוגרפי ואזורי עימות ביטחוני. הרציונל הוא כזה: בתי ספר בפריפריה מתקשים לגייס אליהם את המורים האיכותיים ביותר, למשל, ומתקשים להעניק לתלמידים שלהם מגוון תוכניות לימוד. לאור זאת, על המדינה להשקיע בתלמידים יותר אם היא רוצה לתת להם סיכוי להשיג תעודת בגרות איכותית.
אלא שלמרות הניסיון של משרד החינוך להגביר את השוויון בין הפריפריה למרכז, בחלק מהמקרים המספרים מעידים אחרת. חלק לא מבוטל מהרשויות החזקות מקבלות יותר מאשר רשויות חלשות, וחלק לא מבוטל מהתיכונים הטובים מקבל יותר מהתיכונים הטובים פחות.
בכל מקרה, לא נראה שהמערכת החדשה תספק בשורה גדולה לציבור משלמי המסים, שכן גם כשהיא תפעל היא לא תהיה שקופה לציבור, לפחות לא בהתחלה. במשרד החינוך טוענים כי בהמשך כל המידע יהיה חשוף, אם כי לאו דווקא בזמן אמת, אלא באיחור של שנת לימודים.
כיום חלק קטן מאוד מהמידע על ההשקעה הממשלתית בחינוך זמין לציבור במערכת המידע על תשלומים לרשויות (מית"ר). עם זאת, הגישה למידע המועט הזה כל כך מורכבת וכל כך לא ברורה, שספק רב אם ישראלי ממוצע יוכל להבין מה בדיוק עושה משרד החינוך עם תקציבו.
יו"ר מרכז השלטון המקומי בוחבוט מסר: "אין לנו בעיה להעביר למשרד החינוך את הנתונים, בתנאי שהם יעבירו לנו נתונים על כמה הם משקיעים בכל רשות. משרד החינוך מפזר בכוונה מסך עשן, כדי שהרשויות לא יראו שיש מי שמקבל יותר מאחרים וכדי שלא יקום קול צעקה".
