ישראל צריכה צמיחה של 6% בשנה כדי להפוך למעצמה כלכלית

ישראל החלה כמעט מכלום רק לפני 65 שנה, אבל היום היא מעצמה אזורית, כלכלית, טכנולוגית ומדעית, ברמת חיים ממוצעת של כ-30 אלף דולר לנפש - מקום 23 בעולם. לאחרונה אף נכנסנו לקבוצת 34 המדינות המפותחות, קבוצה איכותית מתוך כ-170 מדינות. אפשר להגיד שבמאקרו עשינו מה שאף אומה לא עשתה.

ההצלחה הכלכלית הגדולה היא ברמת המאקרו, אולם ברמת המיקרו (המשפחה הבודדת) יש הרבה בעיות אותן חייבים לפתור ומהר. ביניהן: שיעור עוני גבוה, אי שוויון גבוה בחלוקת ההכנסות, השתתפות נמוכה בכוח העבודה, תעסוקה נמוכה, השקעות לא מספיקות בענפי המשק ומחסור בתשתיות.

אנחנו צריכים להבטיח לדורות הבאים "אופק טוב יותר". רמת החיים של ששת העשירונים התחתונים (הרוב) נמוכה למדי. הרוב הזה מעוניין לראות שגם לו מתאפשר קצב עלייה מהיר ברמת החיים וסיכויים להגיע לרמת חיים סבירה.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו צילום: עמוס בן גרשום

במקביל קיימת הבעיה שאינה נפתרת: רק כמחצית מהנוער בגיל 18 משרתים את המדינה, וכ-50% אינם נושאים כלל בנטל – לא בצה"ל, לא במשטרה, לא בכיבוי אש, לא בחילוץ והצלה, ולא בשירות לאומי אחר. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי שהרוב המכריע ישרת.

על רקע זה, ההאטה הנוכחית במשק עלולה להיות חמורה. להערכתנו, קצב הצמיחה כיום הינו כ-2.5% בלבד ושיעור האבטלה עלול להגיע לכ-8% עד סוף 2013. מצב בו מחירי הדירות גבוהים בצורה קיצונית, ובמקביל האבטלה גבוהה והשכר נמוך, הינו אידיאלי להתעוררות מחודשת של תנועות מחאה של הדור הצעיר.

הפתרון

גם חזרה לקצב צמיחה של כ- 4% בשנה (שנראה סביר בעיני רבים מהכלכלנים), לא תפתור את בעיית הפערים החברתיים בעתיד. לכך נדרשת צמיחה בת קיימא בקצב של כ-6% שנה (4.2% לנפש), שעיקרה תופנה לששת העשירונים הנמוכים. לדעתנו, זהו קצב צמיחה הניתן להשגה, אולם אנחנו לא שם. ישראל חייבת לצמוח בקצב מואץ כזה לפחות 10 שנים, תוך גידול בשיעור המועסקים לרמה המקובלת בארה"ב.

כאשר קצב הצמיחה השנתי יעמוד על 6%, התוצר לנפש בעוד 10 שנים יהיה גבוה ב-50% מהתוצר לנפש היום ויגיע לרמת התוצר לנפש הקיימת היום בארה"ב (אבל התוצר לנפש בארה"ב צפוי לצמוח בכ-22% באותן 10 השנים). להשלים את הפער ביחס לארה"ב יידרשו עוד 10 שנים של 6% צמיחה (כך בדיוק עשתה אירלנד בתחילת שנות השמונים).

הצמיחה המואצת היא המקור האמיתי לצמצום משמעותי של אי השוויון והעוני. הקטנת אי השוויון תהיה כאשר יהיו יותר עובדים, בשכר גבוה יותר, מקרב השכבות החלשות של היום. לכן, הצמיחה המואצת חייבת להיות כזו שקצב הגידול בהכנסת העשירונים הנמוכים יהיה כפול מזה של העשירונים הגבוהים.

באמצעות גידול אגרסיבי בהשקעות ניתן להגדיל משמעותית את התפוקה ואת השכר של העובד הפשוט (השקעות חדשות מגדילות את הפריון). זוהי הדרך הנכונה לגידול בתפוקה, לגידול בכוח העבודה, לצמצום הפערים, ולמלחמה בעוני.

היעדים הכלכליים ל-10 השנים הקרובות צריכים להיות פשוטים ומובנים: הורדת שיעור העוני בכ-50% אל מתחת ל-10%. הורדת אי השוויון מ-38% כיום אל מתחת ל-30%, וזאת כאשר תוצר הממוצע לנפש יגדל ב-50%. התחזיות הן שבעשור הקרוב העולם יתאושש מהמשבר של 2008.

תלוש משכורת צילום: עטא עיווסאת

כדי שישראל תעמוד ביעדים אלו, נדרשת תוכנית כלכלית אגרסיבית הכוללת 13 סעיפים עיקרים המוצגים להלן:

עיקרי תכנית הצמיחה לעשר השנים הקרובות

1. להעמיד את היצע הקרקעות לבנייה למגורים על 50 אלף יחידות דיור, לשנה, לאורך עשר השנים הקרובות. כלומר להוציא לשוק 500 אלף יחידות דיור חדשות בישובים הקיימים, בהתאם להתפלגות האוכלוסייה. מכירת קרקעות המנהל תהיה במכרזים, ללא מחירי מינימום. להערכתנו, מדיניות זו תוריד בהדרגה את מחירי הדירות בשיעור של כ- 30% והיא שתביא לפתרון אמיתי של בעיית הדיור. רצוי להשאיר את הפטור ממס שבח, רק לדירת מגורים אחת, ולא לדירות להשקעה.

2. להגיע להיקף התפלת מים של 1.3 מיליארד מ"ק לשנה ב-10 השנים הקרובות. היקף זה ישלים את כל המחסור במים, תוך שמירה על מחיר סביר של מים לצרכן בגובה של 4.5 שקל בלבד. לאור העובדה שעלות התפלה היא כ- 2.25 שקל למ"ק. כלכלית, ניתן לספק כל כמות מבוקשת של מים במחיר של 4.5 שקל למ"ק.

3. להאיץ השלמת מערכת הסעת המונים יעילה באמצעות בניית מערך של רכבות חשמליות, מהירות, בין נהריה – ת"א - באר שבע - בית שאן – וירושלים, ובמקביל הקמת רכבת תחתית עם 15 ק"מ של מנהרות, בשני קווים המרכזים בגוש דן (הקו האדום והקו הירוק). מצב זה (יחד עם התפלה ומיזוג אוויר) יאפשר פיזור אוכלוסייה גדול יותר.

4. להשלים במהירות בעשור זה, את בניית הכבישים והמחלפים הכוללים את הארכת כביש חוצה ישראל, הוספת נתיב שלישי בכביש 1, בניית כבישי הרוחב, בנית הכביש המהיר מדימונה לאילת וכו'. תשתיות כבישים אלו יהוו חלק מפתרון בעיית התחבורה של ישראל ושיפור הבטיחות בדרכים.

5. לבצע שינוי מהותי במערכת החינוך באמצעות מעבר ליום לימודים ארוך (מ-8:00 עד 17:00), חמישה ימי לימודים בשבוע. מערכת חינוך כזו, מגיל 3, עם שיעורי העשרה והזנה תאפשר לנשים להשתלב באופן מלא בעבודה, להתפתח מקצועית ועל ידי כך להגדיל משמעותית את התוצר במשק.

6. להפחית את המע"מ על מזון ותרופות ל-8% בלבד. זהו צעד פרוגרסיבי משמעותי שיקל על השכבות החלשות בצורה ישירה ומידית (קיים ברוב המדינות המפותחות).

7. להקטין את הכלכלה השחורה בישראל, הנאמדת בכ-25% תוצר, באמצעות חיוב כל תושב למלא אחת לשנה דו"ח הכנסות פשוט, בדומה לנהוג בארה"ב. לאכוף מילוי דו"ח זה כבסיס לקבלת הטבות והקלות מהמדינה.

8. לשלם למשרתים בצבא, או בשירות לאומי, שכר מינימום של 4,500 שקל לחודש. פיצוי מינימלי זה יאפשר תנאי התחלה סבירים לישראלים שמשרתים. המקור מרכזי לתשלומי השכר למשרתים יהיה הפסקת סבסוד שכר הלימוד להשכלה גבוהה וכל סבסוד אחר הניתן לצעירים (העלות השנתית נטו כ-3 מיליארד שקל).

9. להמשיך ליישם את מתווה "ועדת ברודט" לתקציב הביטחון: התייעלות מצטברת של 30 מיליארד שקל בתוך 10 שנים שתוחזר כולה למערכת הביטחון ועוד גידל שנתי ריאלי של 1.3%. על פי מתווה ברודט, ירד נטל הביטחון המקומי בעוד 10 שנים לכ-3.5% תוצר בלבד ורמת הביטחון תעלה. נטל הביטחון עתה הוא 5% תוצר.

10. לעודד השקעות באמצעות תמריצים ישירים (מענקים) ועקיפים (הנחה במס). המטרה להגדיל ההשקעות בענפי המשק בכ-40% - תוספת שנתית מעל 40 מיליארדי שקלים, מהן כ- 5 מיליארד דולר גידול בהשקעות מייבוא. הפחתת הריבית במשק הינה תנאי הכרחי לעידוד ההשקעות.

11. על בנק ישראל להקפיד בעת הזו על מדיניות מוניטארית שבה הריבית במשק תהיה גבוהה רק במקצת מהריבית באירופה ובארה"ב. ריבית גבוהה מדי, כמו זו השוררת עתה, גורמת לשקל חזק, אשר פוגע ברווחיות היצור במשק ולהאטה בקצב גידול הפעילות.

12. להמשיך ולפתוח את המשק הישראלי ליבוא סחורות ושירותים, תוך הקטנה נוספת של הבירוקרטיה והרגולציה. שוק תחרותי יהיה בישראל רק כאשר הייבוא יהיה פתוח לחלוטין. ההוכחה לכך תהיה כאשר מחירי המוצרים והשירותים מייבוא יהיו שווים למחירים בחו"ל + עלויות השינוע העודפות + הבדלים במס.

13. בישראל, כמשק קטן מאוד, תהיה תמיד ריכוזיות גדולה יותר בהשוואה למשקים גדולים והיא לא בהכרח משקפת ריכוזיות עודפת. המשמעות היא שצפויים "כשלי שוק" רבים יותר יחסית המחייבים פיקוח הדוק. בינתיים אצלנו הפיקוח אינו יעיל דיו.

סיכום

הגידול המסיבי ברמת השקעות הוא המפתח לצמיחה מואצת. בטווח הקצר, תוספת ההשקעות תגרום אמנם לגידול בגירעון במאזן התשלומים, אך יחד עם הפחתת הריבית, היחלשות השקל ועלייה ברווחיות הייצוא והייצור לשוק המקומי, צפוי מעבר לעודף מתון  הגידול ברווחיות יעודד השקעות נוספות שיביאו להאצת הפעילות במשק לקצב צמיחה של מעל 6% לאורך תקופה ארוכה.

ד"ר יעקב שיינין הוא מנכ"ל מודלים כלכליים