דחלילים עובדים?

כפיר היקר,

אתה יותר דומה לציפור ממה שנדמה לך. דמיין שאתה קם בלילה, נכנס לשירותים ומגלה שם דחליל. ספק אם תגיע לאסלה. ייקח לך קצת זמן להבין שמדובר בגולם בלתי מזיק. כך גם הציפורים. מספיק חכמות כדי לדעת שכדאי להתרחק מהעומדים על שתיים ולובשים בגדים, אבל גם מספיק חכמות כדי ללמוד שהדמות המסוימת הזו, שעומדת ליד האוכל שלהן ולעולם לא זזה, אינה מסוכנת.

בתחילה הן ניגשות בדחילו, שזה פחד בארמית, והשורש של המילה "דחליל" (ולפני שתשאל, "רחימו" זו אהבה שאינה קשורה לעניינו), אך ברגע שהדיסטנס נשבר אין דרך חזרה. אז כדי שהדחליל יעשה את העבודה חייבים, לכל הפחות, להעביר אותו מדי פעם ממקום למקום. ולפעמים גם זה לא עוזר.

עורבים מסוגלים לזהות פרצופים, כפי שחוקרים מאוניברסיטת וושינגטון הוכיחו לאחרונה, ואני בטוח שהם יצליחו לזהות דחליל. ולציפורים יש פחות ופחות סיבות לברוח מההולכים על שתיים. מתי בפעם האחרונה ראית מישהו צד ציפור? את העופות שאנו אוכלים אנחנו מגדלים בשבי, וגם אם אנחנו הורסים לשאר הציפורים את הסביבה אנחנו כבר לא רודפים אחריהן. אולי בגלל זה כבר כמעט לא רואים דחלילים.

אבל חקלאים רציניים מעולם לא הסתפקו בגולם המוכר. יש שהיו תולים ציפורים מתות לתצוגה, למען יראו וייראו, יש מכשירים כמו הקלוֹפוֹטֵץ האוסטרי, שהוא מין שבשבת רוח מרעישה, או הסוֹזוּ היפני שמופעל בכוח המים ומשמיע נקישות עזות. ולרשות החקלאי המודרני עומד מגוון אמצעי הפחדה: עפיפונים שמחקים ציפורים דורסות, פסי פוליאסטר מבהיקים שמנצנצים באור החמה, רובי גז מחרישי אוזניים שיורים במרווחים אקראיים (כדי שהציפורים לא יתרגלו), ואפילו לייזרים מסנוורים.

ומתברר שיש גם שוק לא קטן של מרתיעי ציפורים שפשוט לא עובדים, כמו מכשירי אולטרסאונד (שציפורים לא מסוגלות לשמוע) ומרתיעים מבוססי ריח (שרוב הציפורים לא מסוגלות להריח). אז לא רק שציפורים יותר חכמות ממה שנדמה לך, הן גם יותר חכמות מחלק מהחקלאים.

הציפורים לא מפחדות צילום: שאטרסטוק

עדכון: למה באמת האצבעות מתקמטות בבריכה?

בתשובה לשאלה "למה העור בקושי מתקמט בבריכה" (שהתפרסמה ב־2 באוגוסט) כתבתי שאצבעות הידיים והרגליים מתקמטות במים כי שכבת העור החיצונית סופגת מים ומתרחבת. זה ההסבר המקובל, הידוע, והשגוי. או לפחות חלקי.

למעשה, כבר לפני 70 שנה נערכו מחקרים שהראו שספיחת המים בעור היא רק תחילת התהליך. עוד אין לנו את כל הפרטים, אך נראה שהשינוי בכמות המים בעור גורם לתגובה עצבית שמווסתת את זרימת הדם לאצבעות ומכווצת אותן.

כמה חוקרים אפילו משערים שהקימוט אינו תופעת לוואי אלא ניסיון לשפר את האחיזה בתנאי רטיבות. בינתיים לא נראה שזה באמת עוזר.

תודה ענקית למגיבים שהעמידוני על טעותי ולימדו אותי (וחלק גדול מכם) משהו חדש.

שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il