נתניהו ישאיר את בעיית יוקר המחיה לרה"מ הבא
הודעת ראש הממשלה על הקדמת הבחירות רק הפכה לרשמית את מערכת הבחירות שמתנהלת בישראל כבר חצי שנה. את מחיר אווירת הבחירות משלם הציבור בשיתוק ממשלתי, שעוצר את יישום הרפורמות לטיפול ביוקר המחיה ומכשיר את עליית מחירי המזון
06:5110.10.12
1. יצרניות המזון מצאו כתובת חדשה לתלות בה את האשם לעליות המחירים: כבר לא מחירי חומרי הגלם ואפילו לא התייקרות התשומות או שכר המינימום - האשמה היא הממשלה, שאישרה את עליית מחירי הלחם המפוקח ואת העלייה במחיר החלב הגולמי, ובכך הכינה את הקרקע לגל עליות המחירים. אם במונופול הגדול מכולם, בממשלה, חושבים שאין מנוס מלהקפיץ מעלה את מחירי המזון, מה הפלא שחברות פרטיות כאסם, קוקה־קולה ויוניליוור מיישרות איתה קו?
2. מסקנות ועדת טרכטנברג הטילו לפני כשנה במידה רבה את האחריות על יוקר המחיה בישראל על כתפי הרגולטורים; אותם פקידים במשרדים ממשלתיים שקובעים את מחיר הלחם והחלב, שאחראים על פיקוח מחירים, על יבוא ועל תקינה; אלה שמכניסים את כל הנתונים היבשים לטבלאות אקסל, לוחצים אנטר ומוציאים דו"ח שמכשיר את ההתייקרות הרלבנטית, כי התשומות התייקרו וכי אין ברירה; הפקידים האלה אשמים והשרים האחראים שחותמים על ההתייקרויות אשמים. והאשמה הזו מוטלת על כתפיהם בעיקר כי איש מהם לא עצר לרגע להסתכל על השוק בצורה הוליסטית, ולבחון מה משמעות ההתייקרויות מעבר לצעד הנקודתי. איש לא בחן את כוח הקנייה, את התחרות ואת התגובה הצפויה של השוק. אבל טרכטנברג כתב ודבר לא השתנה.
בנימין נתניהו מודיע על הקדמת הבחירות צילום: אי פי איי 3. מכתב האישום של טרכטנברג עולה שיש מידה רבה של צדק בטיעון של חברות המזון ולפיו הממשלה היתה שם קודם. אלא שגם טיעון זה לא מסיר את האחריות מהנהלות החברות, לא מכשיר את עליות המחירים, ולא מפזר את הערפל סביב לשאלות המטרידות כמו אם מחירי חומרי הגלם בכל העולם עולים, למה ישראל היא המדינה היחידה במערב שבה יצרניות המזון מעלות מחירים. או מדוע אסם, עם שיעור הרווחיות התפעולית הגבוה ביותר בין חברות המזון בישראל (12.3% במחצית הראשונה של 2012), ממהרת לפגוע בצרכנים ולהתלונן על חשש לפגיעה חמורה בתוצאות הכספיות. הטיעון הזה גם לא יכול להסביר מדוע שטראוס לא חושבת פעמיים לפני שהיא מחלקת דיבידנד של 140 מיליון שקל לבעלי המניות, ערב גל עליות מחירים משמעותי במוצריה.
4.אתמול הוכרז על פתיחת מערכת הבחירות לכנסת ה־19, אלא שמערכת הבחירות האמיתית החלה כבר לפני חצי שנה עם הצטרפות קדימה לממשלה. לחודשים הארוכים של התנהלות תחת מערכת בחירות יש מחיר כבד של שיתוק שלטוני. לפני יותר משנה אילץ הציבור את המדינה לקחת אחריות על הטיפול ביוקר המחיה. ועדות על גבי ועדות הוקמו, הימים חלפו, אך דבר לא השתנה - לא בתחום הרכב, לא בבנקים, לא בנדל"ן ולא בגזרת מחירי המזון. לעתים בגלל לובי שהכשיל ולעתים הממשלה עצמה התקשתה להחליט. התוצאה היא מסקנות שמוסמסו ומחירים שהמשיכו לעלות.
עתה אנחנו נכנסים למערכת הבחירות האמיתית. בשבועות הקרובים ייזרקו לחלל האוויר אינספור ספינים והבטחות של כלכלת בחירות. לפני שהולכים שולל תחת הצהרות בדבר הצמצום ביוקר המחיה בישראל, כדאי להסתכל בשורת הוועדות שהוקמו לטיפול ביוקר המחיה, ולשאול איך ייתכן שחלפו חודשים רבים כל כך מאז הקמתן אך דבר כמעט לא השתנה.
