הכלכלה הפלסטינית: כלכלה על סף קריסה

עובדי הציבור הם רבע מכוח הקנייה הפלסטיני

בחלק ניכר מ־16 החודשים האחרונים לא היתה הרשות מסוגלת לשלם בזמן את משכורותיהם של יותר מ־200 אלף עובדי המגזר הציבורי. אי־הסדירות בתשלום נבעה מהעיכובים בהעברת כספי סיוע החירום וכספי המסים שגובה ישראל עבור הרשות. ההשלכות הכלכליות של מצב זה מרחיקות לכת והרות אסון, טוען דו"ח שכתב הכלכלן יצחק גל עבור הביטאון "איקתיצאדי" (גיליון ספטמבר, הוצאת מרכז דיין באוניברסיטת תל־אביב). הסכנה נובעת מכך שעובדי הציבור הפלסטינים, ובכללם אנשי מערכת הביטחון, מרכזים בידיהם יותר מרבע מכוח הקנייה הפלסטיני. משכורותיהם הנמוכות מהוות עמוד תווך של היציבות הכלכלית והחברתית בגדה. "כאשר המשכורות לא משולמות בזמן, ובמלואן, הביטחון הכלכלי של עובדי המגזר הציבורי נפגע וגלי ההדף מתפשטים אל כלל החברה", מסביר הדו"ח. העובדים גם לא יכולים לעמוד בהחזרי ההלוואות שלקחו מהבנקים, והזעזוע מורגש במערכת הפיננסית כולה.

צמיחה שהיא חזיון תעתועים

בדיקת רמת השכר בשטחים הפלסטיניים מתייחסת לכוח הקנייה ולרמת החיים. בגלל הקשר ההדוק למשק הישראלי קיים דמיון בין רמת המחירים של מוצרים בגדה לבין רמת המחירים הקיימת בישראל. בעיקר כאשר מדובר בדלק, תקשורת, ושורה של מוצרי מזון בסיסיים. על כן כוח הקנייה הריאלי של משקי הבית הפלסטיניים נמוך מזה הקיים בישראל. גל, שבדק נתונים בינלאומיים בהקשר זה, מצא שהתמ"ג הפלסטיני לנפש נמוך בהרבה מזה של המדינות הערביות השכנות, וגבוה אך במקצת מזה של המדינות העניות באזור. במילים אחרות, רמת החיים והעוני של הפלסטינים דומה לאלה של סודן ותימן. על רקע זה קובע הדו"ח שהמשבר הכלכלי ברשות הפלסטינית הוא "כתובת גדולה על הקיר".

הצמיחה הכלכלית שנראתה בשטחים מאז דעיכת האינתיפאדה השנייה היתה חזיון תעתועים מפני שהיא באה אחרי שפל עמוק, וכל כולה התבססה על תרומות ממדינות העולם. התרומות הולכות ויורדות בשנתיים האחרונות, והדבר אף מחריף עוד יותר את החולשה הבסיסית של הכלכלה הפלסטינית: הפער העצום בין היבוא הגדול והיצוא המועט. התוצאה עלולה להיות התגברות המצוקה הכלכלית שתתחבר לקיפאון המדיני, ואלה יביאו לתוהו ובוהו בהנהגת הרשות. זוהי קרקע נוחה להתפרצויות אלימות, ולחידוש מעגל הקסמים של מחזות מוכרים מהעבר הכוללים עימותים, טרור, הגבלות וענישה של הממשל הישראלי, ואולי אף למחזות קשים מאלה.