גרושתו של דנקנר: היה לנו הסכם פיקטיבי לגבי הווילה

לחזיתות המשפטיות הרבות שעמן מתמודד דני דנקנר, לשעבר יו"ר בנק הפועלים, נוספה ביום חמישי האחרון אחת נוספת: תביעת גרושתו שושנה ויזן. מדובר ב"תביעה על תנאי". ויזן דורשת מדנקנר להחזיר לה כ־7.5 מיליון שקל ששילמה לו (במניות, בנכסים ובמזומן) תמורת מחצית הווילה שבה היא מתגוררת בעתלית, במקרה ששניהם יפסידו את הווילה במסגרת תביעת מינהל מקרקעי ישראל נגדם.

"מר דנקנר מכר לגב' ויזן את זכויותיו במקרקעין, ובכלל זה בבית המגורים, תמורת נכסים ששוויים עולה כדי מיליוני שקלים", כותב פרקליטה של ויזן, עו"ד שלמה כרוב. "אם תתקבל התובענה, יימצא כי מר דנקנר מכר לגב' ויזן 'חתול בשק'. אם תתקבל התובענה, ויתברר כי למר דנקנר לא היו כלל זכויות במקרקעין, ו/או שבית המגורים צפוי להריסה - יימצא שמר דנקנר קיבל מהגב' ויזן נכסים בשווי של מיליוני שקלים... ו'העניק' לגב' ויזן 'זכויות' שמעולם לא היו לו".

ויזן: שילמתי מכספי על מחצית הווילה

מינהל מקרקעי ישראל הגיש לפני כחצי שנה את תביעתו נגד בני הזוג ויזן ודנקנר ונגד חברת המלח, שנשלטה בידי משפחת דנקנר, לבית משפט השלום בחיפה. התיק מתברר בפני השופטת כאמלה ג'דעון. דנקנר וחברת המלח כבר הגישו את כתב ההגנה באמצעות עו"ד יוסי בנקל, המייצג את דנקנר, וארז הראל ממשרד גורניצקי, המייצג את חברת המלח. ביום חמישי הגישה ויזן את כתב הגנתה והוסיפה "הודעת צד ג'" שמגוללת את הסיפור המשפחתי.

דני דנקנר. העריך את הווילה ב־15 מיליון שקל צילום: אביגיל עוזי

הווילה שבמרכז הדיון היתה בבעלותה של חברת המלח, ובסוף 1991 מכרה החברה את זכויותיה בנכס לאביו של דנקנר, אברהם דנקנר ז"ל, ולאֶחיו. עם מותו של האב, עברו הזכויות לדני דנקנר. מינהל מקרקעי ישראל, בתביעתו, טוען שתהליך העברת הזכויות על הווילה לא הושלם משום שלא שולמו דמי הסכמה במהלך שרשור הזכויות מהחברה לדנקנרים, ולכן המינהל לא אישר את העברת הנכס ויש לפנותו. בנוסף, דורש המינהל להרוס את חריגות הבנייה בווילה. כל אלה נדונים בחזית המרכזית שבה תובע המינהל את בני הזוג ואת חברת המלח.

ויזן, שהיתה נשואה לדנקנר עד 2006, מתגוררת באותה וילה זה 22 שנה ועמה מתגוררים שלושת ילדיהם המשותפים. כשהתגרשו בני הזוג, נערך ביניהם הסכם גירושים שהסדיר את חלוקת הרכוש ובכלל זה בית המגורים - מחצית לכל אחד. ב־2011 רכשה ויזן את חלקו של דנקנר ובתמורה העבירה לבעלותו את הנכסים הבאים: 50% ממניותיה במיא־רוי בע"מ (חברה שהקימה לאחר הגירושים), ארבעה מגרשים בעתלית, 250 אלף שקל וכלי רכב באספנות.

ויזן טוענת בכתב התביעה כי אף ששילמה על הנכס והעבירה לדנקנר את התמורה מנכסיה הפרטיים, ביקש דנקנר לרשום בהסכם כאילו החזיקה בחלק מהנכסים בנאמנות עבורו. לטענתה, "היה נוח לו שכך יירשמו הדברים משיקולי מס". כעת בא כוחה טוען בשמה: "הנכסים מעולם לא הוחזקו על ידי הגב' ויזן בנאמנות עבור מר דנקנר...הקונסטרוקציה הפיקטיבית, שהתיימרה לשרטט, בדיעבד, מציאות מלאכותית, היתה פרי דמיונו של מר דנקנר, וספק אם רק שיקולי מס היו ביסודותיה".

צילום: זהר שחר

בהכחישה היום כי החזיקה את הנכסים בנאמנות, מודה למעשה ויזן שנתנה יד להסכם שלכאורה אינו משקף את המציאות. ההסכם נערך בידי עו"ד שייצג את בני הזוג בעת עריכת ההסכם, ולטענתו הסתמך על הצהרותיו של דנקנר ועל מסמכים שהציג לו. לימים פנתה ויזן לעו"ד כרוב כדי לקדם את הליך העברת הזכויות על שמה, והוא טוען כי "לא היה בידי עורך הדין או בידיו של מר דנקנר להציג הסכם נאמנות כלשהו".

האם הווילה היתה שייכת לדנקנר כשמכר אותה?

"עד למועד כתיבת שורות אלה", נכתב בתביעה, "לא המציא מר דנקנר צו קיום צוואה, צו ירושה, או כל מסמך אחר, שיש בו כדי להעיד על הורשת הזכויות, כאמור... כל הידוע לוויזן באשר למצבם הקנייני והתכנוני של הנכס נלמד מהנתונים שדנקנר או פרקליטיו מסרו לה וממצגי המינהל".

כעת, כאשר תביעת המינהל מטילה ספק לגבי תוקף זכויותיו של דני דנקנר בנכס, נזעקת גרושתו להגן ולדרוש את התמורה ששילמה עבור זכויות אלה. לטענתה, היא נתנה "אמון בהצהרותיו של מר דנקנר בקשר למצבם הקנייני והתכנוני של המקרקעין, הצהרות אשר עלו, תמיד, בקנה אחד עם מצגי המינהל במשך כל השנים...". כעת, משהגיש המינהל את תביעתו, היא מצהירה שאין לה "ידיעה אישית" ביחס לטענות המינהל. במהלך השנים, לגרסתה, היא חתמה כבעלת מחצית הזכויות על מסמכים וייפויי כוח לעורכי הדין שפעלו מול המינהל, ואפילו הופיעה מדי פעם בבתי המשפט כדי לחסוך לדנקנר את החשיפה. ויזן טוענת כי דנקנר ידע, או היה עליו לדעת, שחברת המלח מחויבת בתשלום דמי ההסכמה למינהל שלא שולמו, ולפיכך הוא אינו הבעלים.

היא מסכמת כי רכשה את זכויותיו של דנקנר מתוך ידיעה כי לאחר הסדרת הרישום, היא תהפוך לבעלים של הווילה. אם תתקבל תביעת המינהל וייקבע כי לדנקנר אין זכויות בווילה או שדינה להיהרס, אזי "אין למר דנקנר את הכושר המשפטי להעביר לגב' ויזן את הזכויות שאותן התחייב להעביר לה. מחדל זה מהווה הפרה בוטה וגמורה של ההסכם, העולה כדי הפרה יסודית, והמזכה את הגב' ויזן בזכות לבטל את ההסכם ולתבוע השבת כל הנכסים שהעבירה למר דנקנר... כל אדם בר־דעת יסכים כי פלוני אינו מתקשר עם אלמוני בהסכם, שלפיו הראשון ייתן לאחרון נכסים בשווי מיליוני שקלים, בתמורה ששווייה אפס".

עו"ד יוסי בנקל מסר כי "תגובת דנקנר תימסר לבית המשפט במסגרת ההליכים עצמם".

אל מול תביעת המינהל טוען דנקנר בכתב ההגנה: "מדובר באירועים שהתיישנו, עניינים שנידונו והוכרעו בהליכים משפטיים שונים".