78 מיליון שקל שכר טרחה, על חשבונכם

בהחלטה קצרה בת שני עמודים, כמעט ללא נימוקים וללא אזכור של הלכות משפטיות, פסקו שלושה שופטים של בית המשפט העליון בראשות הנשיא אשר גרוניס את שכר הטרחה הגבוה ביותר שנפסק אי פעם בישראל - 78 מיליון שקל לכל הפחות ו־90 מיליון שקל לכל היותר, כולל מע"מ.

שכר הטרחה האסטרונומי לא ישולם מכיסו של איש עסקים עשיר זה או אחר, אלא ייצא מקופתה של המדינה ויועבר לשני רואי חשבון ושלושה משרדי עורכי דין שניהלו בהצלחה תביעת ענק נגד מינהל מקרקעי ישראל בשמן של 180 רשויות מקומיות.

הסיפור העומד מאחורי ההחלטה הקצרה הוא אחד הסיפורים המשפטיים המדהימים שהתרחשו בישראל: כוכבו הראשי הוא רו"ח בועז מקלר, בעל משרד בתל אביב ודמות מוכרת מאוד במגזר החקלאי וההתיישבותי, אשר כבר לפני 13 שנה זיהה עילת תביעה בהיקף אסטרונומי נגד מינהל מקרקעי ישראל, בטענה לקיפוח של הרשויות המקומיות בהעברת דמי השבחה לרשויות.

רו"ח בועז מקלר צילום: יובל חן

הרשויות המקומיות גובות מבעלים וחוכרים של מקרקעין בתחומן היטל השבחה בגין עליית שווי המקרקעין, אולם כשמדובר במקרקעין השייכים למינהל והשווי עלה עקב אישור תוכנית או מתן הקלה או היתר לשימוש חורג, המינהל אינו נושא בהיטל השבחה אלא בתשלום שבא במקומו. הטענה של מקלר היתה כי המינהל חייב לשלם לכל רשות מקומית מדי שנה סכומים קבועים בגין חלף היטל השבחה וכי המינהל מדווח לרשויות המקומיות רק באופן חלקי על עסקאות שהוא מבצע בתחומו. בנוסף נטען כי המינהל אינו משלם את ההיטל על רכיב המע"מ בעסקאות וקיים חוסר שקיפות.

מקלר פנה בעצמו ל־140 רשויות והציע להן לייצג אותן בתביעת ענק, ללא כל סיכון מבחינתן, כששכרו ישולם לו בהתאם להצלחה. הרשויות מיהרו לחתום על הסכמי שכר טרחה נדיבים, שרק כמה שנים לאחר מכן התבררה משמעותם האמיתית כשהתביעה (אליה הצטרפו כמה תובעים נוספים) הצליחה מעל לכל הציפיות ועמדה להניב לרשויות סכום עתק של 2.5 מיליארד שקל, ומתוכם סכום דימיוני של 400 מיליון שקל שכר טרחה.

אז החל מאבק על שכר הטרחה, שהסתיים לאחרונה בפסק דין קצרצר שניתן בביהמ"ש העליון ולפיו יחלקו מקלר ויתר המייצגים בסכום של 78 מיליון שקל לפחות. מתחשיב שערך "כלכליסט" עולה כי מקלר ועו"ד חיים פרוכטר, שייצג אותו בשמן של 140 רשויות מקומיות, יקבלו 46 מיליון שקל לפחות. ככל הידוע יחלקו השניים בסכום שווה בשווה. הרשויות שייצגו יקבלו 414 מיליון שקל (אחרי ניכוי שכר הטרחה).

בנוסף, רו"ח אריה גולדיאן ומשרד הרצוג פוקס נאמן, שייצגו 42 רשויות מקומיות נוספות, יחלקו שכר טרחה של 27 מיליון שקל לפחות (הרשויות שייצגו יקבלו 243 מיליון שקל אחרי ניכוי שכר הטרחה), בעוד שמשרד ש. הורוביץ, שייצג את עיריית תל אביב, יקבל 5 מיליון שקל, והעירייה עצמה תקבל 93 מיליון שקל.

בסך הכל מסתכמים הסכומים לרשויות המיוצגות ב־830 מיליון שקל, לפני ניכוי שכר הטרחה. בנוסף יחלק המינהל 50 מיליון שקל לרשויות לא מיוצגות ו־120 מיליון לרשויות נזקקות לפי קריטריונים. כרגע לא ברור אם תהיה זכאות לשכר טרחה מתוך סכום זה.

תחילת הסיפור לפני 13 שנה, כשרו"ח בועז מקלר זיהה עילת תביעה נגד מינהל מקרקעי ישראל בעקבות עתירה ראשונה של מועצת חוף השרון בנושא. מקלר החל ליזום ולפתח את רעיון התביעה, והחתים 140 רשויות מקומיות על ייפויי כוח והסכמי שכר טרחה שיאפשרו לו לייצג אותן בתביעה שהגיש נגד המינהל, וזאת בתמורה לבין 15% ל־35% מכל סכום שיצליח להשיג לכל אחת מהרשויות. הרשויות חתמו בהמוניהן. במקביל, נוהל מהלך דומה בשם 40 רשויות נוספות על ידי חברה בשם א.ר.א.ב בונוס בע"מ, שבראשה עומד רו"ח אריה גולדיאן.

בתור רואי חשבון, מקלר וגולדיאן לא יכלו לנהל בעצמם את ההליכים המשפטיים. לכן כל אחד מהם התקשר עם משרד עורכי דין - מקלר עם עו"ד חיים פרוכטר ממשרד אטיאס פרוכטר בחיפה, ואילו גולדיאן עם משרד הרצוג פוקס נאמן.

משרד עורכי הדין השלישי הקשור לפרשה הוא ש. הורוביץ, שעו"ד שוקי חורש השותף במשרד ייצג בהליך את עיריית תל אביב. הסכם שכר הטרחה המקורי בין חורש לעיריית תל אביב עמד על 4.5% בלבד, הרבה פחות מהאחוזים שהצליחו להשיג מקלר וגולדיאן.

פרק 2: תביעות הענק מסתיימות בפסק דין המחייב את המינהל לשלם לרשויות 2.5 מיליארד שקל

תביעות הענק הוגשו החל מ־2001 לבית המשפט המחוזי בתל אביב והתבררו בפני השופטת רות רונן במאוחד עבור כל הרשויות. ב־2007 ניתן פסק הדין הדרמטי, שבמסגרתו קבעה רונן כי מינהל מקרקעי ישראל לא העביר במשך שנים סכומי עתק לרשויות המקומיות עבור חלקן בדמי ההשבחה. משרד האוצר העריך ב־2008 את שווי פסק הדין בהוצאה של 2.5 מיליארד שקל לקופת המדינה, וזאת רק בגין עסקאות העבר. לאחר מתן פסק הדין האסטרונומי, בכתבה שפורסמה ב"כלכליסט" ב־2008 הוערך שכר הטרחה ביותר מ־400 מיליון שקל, ו־300 מיליון שקל מתוכם היו אמורים להיות שכר הטרחה של מקלר ופרוכטר בלבד.

עיריית חיפה, למשל, היתה צפויה לקבל לפי הפשרה 91 מיליון שקל ולהעביר מתוכם 18 מיליון שקל כשכר טרחה למקלר (20%). עיריות מודיעין וראשון לציון היו צפויות לקבל 110 מיליון שקל כל אחת, וחלקו של מקלר עמד על 22 מיליון שקל מכל אחת מהרשויות (20%).

פרק 3: המינהל מערער, בעוד שחלק מהרשויות מנסות לבטל במקביל את שכר הטרחה

בשנת 2007 הוגש ערעור מטעם מינהל מקרקעי ישראל נגד פסק הדין של השופטת רונן, והמדינה ביקשה לבטל את הקביעה שלפיה המינהל צריך לשלם לרשויות את סכומי העתק שבהם הוא חויב. מעט לאחר מכן, ביוני 2008, נפתח הליך חדש בבית המשפט המחוזי מרכז בפני הנשיאה הילה גרסטל, שבמסגרתו ביקשו ארבע רשויות מקומיות שחתמו על הסכמי שכר טרחה מול רו"ח מקלר לבטל אותם.

לטענת אותן רשויות, שיוצגו ע"י עו"ד ליאור דגן, הסכמי שכר הטרחה נחתמו תוך ניצול חוסר הידע שלהן באשר לסכומים המדוברים, מה שהביא לדבריהן לתוצאה אבסורדית. הרשויות שהגישו את התביעה ביקשו כי הנשיאה גרסטל תפחית את סכום שכר הטרחה שעליהן לשלם, כך שתביא אותו לתוצאה הגיונית יותר.

ארבע הרשויות העלו טענה נוספת, ולפיה הסכמי שכר הטרחה שעליהם החתים אותם רו"ח מקלר מהווים הפרה של כללי לשכת עורכי הדין, אשר אוסרים על מי שאיננו עורך דין להציג עצמו כמי שמספק שירותים משפטיים, אם בעצמו ואם באמצעות עורך דין מטעמו, וכן נאסר על מי שאינו עו"ד לחתום על הסכמי שכר טרחה עם לקוחות תוך התחייבות למתן שירות משפטי.

פרק 4: מקלר ופרוכטר יוצאים למאבק להגנה על שכר הטרחה העצום שהובטח להם מהרשויות

רו"ח מקלר ועו"ד פרוכטר לא התכוונו לראות את מאות מיליוני השקלים שלכאורה הגיעו להם כשכר טרחה יורדים לטמיון בגלל טענה שלפיה אסור היה למקלר כרואה חשבון להחתים רשויות מקומיות על הסכמי שכר טרחה, והם הפרידו את הגנתם באמצעות שכירת משרדי עורכי דין נפרדים שייצגו כל אחד מהם בנפרד. מקלר שכר את עו"ד רון ברקמן וצוות ממשרדו שהגישו כתב תשובה לתביעה המשתרע כולל נספחים על פני 687 עמודים. עו"ד פרוכטר הפתיע כששכר לצורך הגנתו את עו"ד דרור ארד איילון, יו"ר ועדת האתיקה הארצית בלשכת עורכי הדין, שהגיש בשמו כתב תשובה של 206 עמודים כולל נספחים, והתייחס בהרחבה ובפרוטרוט לכל אחת מהטענות האתיות שהועלו נגד הסכמי שכר הטרחה.

אלא שבסופו של דבר ההליך כלל לא התברר. נוכח העובדה שבמועד הגשת התביעה נגד מקלר ופרוכטר עדיין היה תלוי ועומד בבית המשפט העליון הערעור שהגיש המינהל נגד חיובו בתשלום 2.5 מיליארד שקל, החליטה הנשיאה גרסטל כי ראוי להמתין ראשית להכרעה בערעור ולקביעה סופית כמה כסף יצטרך המינהל לשלם לרשויות, אם בכלל.

נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס. פסק דין קצר של שני עמודים צילום: אלכס קולומויסקי

פרק 5: מושגת פשרה שלפיה המינהל ישלם מיליארד שקל לרשויות בלבד, שאלת שכר הטרחה לא הוכרעה

לפני שנה, בדצמבר 2011, הושגה פשרה בבית המשפט העליון ונחתם הסכם עקרונות אשר הביא לביטול פסק הדין של השופטת רונן שחייב את המדינה לשלם 2.5 מיליארד שקל לרשויות, ונקבע כי במקומו ישולמו במסגרת הפשרה מיליארד שקל שיכללו את כל הרשויות במדינה וכן את שכר הטרחה של המייצגים.

לפי ההסכם, 830 מיליון שקל יחלוקו בין הרשויות שתבעו, 50 מיליון שקל יופרשו לטובת הרשויות שלא תבעו, ו־120 מיליון שקל יחולקו בין רשויות מקומיות נזקקות. לפי ההסכם, הסכום ישולם בפריסה במשך 4 שנים. הסכם העקרונות היה כפוף לחתימה על הסכם מפורט, אשר נחתם בסופו של דבר לפני חודשים אחדים.

אלא שהסכם העקרונות כלל גם קביעה משמעותית נוספת: נקבע בו כי שכר הטרחה של המייצגים בתביעה יידון בפני מגשר מוסכם על כל הצדדים. בכך, למעשה, נזנח ההליך שהתנהל בפני הנשיאה גרסטל והועבר לטיפול באמצעות מנגנון של גישור ישיר בין הצדדים.

פרק 6: בית המשפט העליון מציע לתת פסק דין בלא נימוקים, ולהעמיד את שכר הטרחה על 5%–12%

בשלב זה ניסה מינהל מקרקעי ישראל להתערב בעצמו בשכר הטרחה, ופרקליטות המדינה העלתה את הטענה שאף שמדובר בהסכמי שכר הטרחה שחתמו הרשויות ולמינהל אין לכאורה זכות להתערב בהם, מדובר בכספי ציבור ולמינהל יש חובה לוודא כי כספי הפשרה מגיעים לרשויות עצמן ולא מחולקים כשכר טרחה לרואי חשבון ולעורכי דין.

ב־6 באוגוסט 2012 התקיים דיון בבית המשפט העליון בפני הרכב בראשות הנשיא אשר גרוניס והשופטים מרים נאור ואסתר חיות, שעסק בסוגיית שכר הטרחה. בשמם של מקלר ופרוכטר טען עו"ד עופר אטיאס כי מדובר במקרה "יוצא דופן וחסר תקדים" שבו מתבקש בית המשפט להתערב בהסכמי שכר טרחה תקפים ומחייבים וכי מדובר בהשקעה של 13 שנים, שכללה מרכיב של סיכון: "לא מדובר בתביעה בנזקי גוף, שברור שאתה מקבל בה כסף והשאלה היא רק כמה. יכולנו לצאת מהתביעה הזו בלא כלום. הושקעו 13 שנים ואלפי שעות עבודה בשני המשרדים. בתביעה זו נלחמנו בחושך".

בשם המדינה טענה עו"ד ד"ר חיה זנדברג, כי "שכר הטרחה המדובר כאן הוא אסטרונומי. הסכומים שעומדים להגיע לאנשים פרטיים הם סכומים שאני מתקשה לזכור כי אי פעם נפסקו. מבחינה ציבורית גם לזה יש לתת משקל".

בסופו של הדיון הסכימו כל הצדדים, כולל המדינה, להצעת פשרה של שופטי העליון שלפיה הם ימסרו פסק דין ללא נימוקים. הפשרה הוגבלה מראש, בהסכמת כל הצדדים, לכך ששכר הטרחה ינוע בטווח שבין 5% ל־12%, לפי שיקול דעתם של שופטי העליון.

נציגת המדינה טענה בדיון זה כי גם "סכום הרצפה" שלפיו עורכי הדין יקבלו "רק" 5% פירושו 48 מיליון שקל כשכר טרחה, ונתנה דוגמאות למקרה שבו בגין עבודה שנמשכה 16 שנה נפסק שכר טרחה של 3 מיליון שקל.

הסכמת הצדדים לפשרה זו היא שסללה את דרכם של המייצגים לקבלת עשרות מיליוני שקלים.

פרק 7: העליון טורף את הקלפים ובהחלטה קצרה פוסק שכר טרחה אסטרונומי של לפחות 78 מיליון שקל

פסק הדין של ביהמ"ש העליון שניתן בסופו של דבר הוא קצר מאוד: שני עמודים בלבד, ובין הטווח שנותר לשיקול דעתם נראה שהסכום נחתם בדיוק באמצע: השופטים קבעו כי שכר הטרחה יעמוד על 8.6% מהסכומים שיקבלו הרשויות, ובתוספת מע"מ (כלומר 10% בסה"כ). עם זאת, משרד ש. הורוביץ שסיכם מלכתחילה על שכר טרחה של 4.5% בלבד לא ייהנה מתוספת.

הנימוקים להחלטה חסרת התקדים הפוסקת את שכר הטרחה הגבוה ביותר אי פעם שחויבה מדינת ישראל לשלם מסתכמים בארבע פסקאות קצרות, שבהן נאמר כי השיעור שנקבע על דרך הפשרה מהווה שינוי של ההסדרים החוזיים שנעשו בין הרשויות המקומיות לבין עורכי דינן, כלומר מדובר בהתערבות ביחסים חוזיים. מנגד, הובא בחשבון הסכום הניכר שצפויות לקבל הרשויות המקומיות ושממנו נגזר שכר הטרחה.

"השיעור שאותו פסקנו נמוך באופן משמעותי מהשיעור שהוסכם בעבר בין הרשויות לבין פרקליטיהן, שעמד בממוצע על 22% בקבוצה אחת ועל 17% בקבוצה האחרת", כותבים השופטים ומוסיפים: "כלומר לכאורה, לאור ההסדרים החוזיים היו מרבית הרשויות מחויבות לשלם שיעורים גבוהים בהרבה של שכר טרחה".

לדברי השופטים, "מטיעוני עורכי הדין עלה כי עליהם לכסות מתוך הסכומים שיקבלו עלויות והוצאות שונות, לרבות שכרם של יועצים כלכליים שטיפלו בעניין. הטיפול מצדם של עורכי הדין נמשך 13 שנים. ההליך בביהמ"ש המחוזי נפתח ב־2004. אין כל ספק שעורכי הדין הקדישו משאבים רבים לטיפול בסוגיות עובדתיות ומשפטיות קשות ומורכבות".

ממשרד הרצוג פוקס נאמן נמסר כי הם אינם נוהגים למסור מידע או להגיב לעניינים הנוגעים ללקוחותיהם. עו"ד חיים פרוכטר ורו"ח אריה גולדיאן לא מסרו תגובה.

רו"ח בועז מקלר מסר: "החלטות בית המשפט העליון מדברות בעד עצמן".

ממשרד ש. הורוביץ נמסר: "בסיס שכר הטרחה של משרד ש. הורוביץ ושות' הוא שונה מאצל האחרים, את הסכם שכר הטרחה של המשרד אף אחד לא תקף והוא אושר בכל הערכאות. במקרה של ש. הורוביץ ושות' לא היה צורך בפשרה כיוון שאושר מה שסוכם".